הצבעים שבעולם החלו פעם לריב,
כל אחד טען שהוא החשוב ביותר המועיל זה שעדיף,

הירוק אמר: ברור שאני חשוב אני מסמל את החיים והתקווה...
נבחרתי להיות הצבע של עלים ,צמחים ,עצים וגם עלווה...

הכחול שיסע את דבריו : קח בחשבון את הים והשמיים...
זו השלווה והרוגע בסיס החיים הם מים...

הצהוב גיחך : כולכם כל כך רציניים איפה השמחה והחמימות...
היכן האופטימיות והתמימות?

הכתום היה הבא בתור לנשוף וטען : "אני צבע הבריאות והכוח
יתכן שאני נדיר אולם אני יקר ערך ואין כאן בכלל ויכוח,

אינני זמין תמיד אולם אני חש את השמיים בזריחה ובשקיעה,
ותכונותיי בויטמינים מסויימים ממש השקעה"

האדום לא יכול היה לשתוק וצעק בחוזקה:
"אני המולך אני צבע הדם, האהבה והתשוקה...

הסגול התרומם למלוא גובהו הרם, כי היה גבוה מאוד...
"אני צבע המלכות ,הסמכות, החוכמה ,לי נותנים כבוד"

כך המשיכו הצבעים להתרברב להם כל אחד משוכנע בעליונות...
 דרשו סמכויות וחשיבות...

לפתע היה הבזק של אור בוהק...
רעם התגלגל וגשם החל לרדת בעוצמה ללא הפסק...

הצבעים השתופפו מטה בפחד...
אחזו איש ברעהו יחד...

כשהם נצמדים קרוב זה לזה כדי להתנחם...
כשרעם שוב עליהם רועם...

הגשם החל לדבר במהלך הסערה
ואמר : "אתם טיפשים נלחמים אחד בשני זה נורא

אינכם יודעים שנוצרתם למען תכלית מיוחדת ושונה,
שלבו ידיים בואו איתי ותראו את כל התמונה,

מעתה ואילך כשגשם יירד תתפרשו לרוחב השמיים בקשת ססגונית,
כתזכורת שכולכם יכולים לחיות בשלום בצורה הגיונית,

כי הקשת בענן הוא סמל התקווה של מחר,
כך נזכור להוקיר איש את רעהו כי זה מה שנשאר"

@אירית@