תהיות על המחר מחדדות את תחושת הבדידות..
"האביר על סוס לבן כנראה כבר לא יגיע" תהתה לעצמה הנסיכה ושקעה בהרהורים. אולי הגשם מעכב את דרכו. אולי הוא נאלץ להלחם בדרקונים...ואולי אולי הוא שקוע בתרדמה".

הנייד המצלצל הפסיק את הדממה. "רק רגע...המאה ה- 21 כבר כאן!! האביר שייך לאגדות. ואייה הסוס? הסוס באורווה.נם את שנתו". תכף יפציע הבוקר...  

אבירים היו בדרך...רכבו על מאזדה..טויוטה...גולף....(u name it)...נלחמו בדרקונים פנימיים שהבהילו אותם ממחוייבות. האמת, שהגשם אף פעם לא הפריע להם מלהגיע..והם ישנו שינה ערבה והקיצו משנתם כשכוחם במותנם..

היו חוויות טובות ואיתם גם פחות...ואיכשהו הזמן חלף...no more  הרפתקאות...

הרומנטיקה והאהבה קיימת...ואלי היא נמצאת מתחת לאף...והיא תגיע...ואולי אני מדוכדכת כמעה....וסתם עייפה כי השעה כבר מאוחרת...ומוצאת אני את עצמי מגובבת דברים על המקלדת....

מאמינה שלסיפור יהיה המשך טוב....אופטימית....איך לא. הילדה ההיא מהסיפור הקודם (זה על הגשם) עדיין מקפצת מאושר שם עמוק בפנים...חלומות פז יקירתי...