אני מודה ,אני אוהבת טבע נופים רבי הוד קולות ריחות שלא באים ממפעלים או ממטהרי אוויר אני מודה שאני פריקית של בעלי חיים בעלי חיים בטבע יכולים לרתק אותי אני מודה שלפעמים אני מעדיפה אותם על נוכחות בני אדם בני אדם לא תמיד מובנים ויש בהם אכזריות שנוגדת את הטבע כולנו רוצים יותר ממה שאנחנו צריכים ואנחנו מוכנים לעשות הכל בשביל להשיג את זה כשהמחשבה לטווח הרחוק בדרך כלל לא עולה כלל ואת ההשלכות של מעשינו בזמן קצר לוקח שנים אם בכלל לתקן .אז אני מודה שיש לי חולשה להולכים על ארבע לזוחלים על גחונם למעופפים בשמים ולשוחים במים והם מרטטים לי את הלב לפעמים עד כדי כך שאיני יכולה להכיל .בשכונה שלנו יש כלב זקן זקן זו לא מילה זקן זקן הפרווה שלו כבר לא מבריקה ההליכה שלו כבדה בשבתות הוא שוכב לו על הכביש החם ומחמם את עצמותיו הדואבות וכולם יודעים שזו הפינה שלו ונזהרים כשחולפים עם הרכב שלא לדרוס אותו חלילה .בימות השבוע מידי בוקר אחרי שבעליו יוצא לעבודה כל יום באותה השעה הוא מתרומם מרבצו ומתחיל ללכת הוא צועד בוקר בוקר מרחק של קילומטר לערך עד בית הקפה השכונתי שם בבית הקפה הוא נשכב על אבני המדרכה בפינה בין הכסאות ומחכה מחכה לשוב בעליו מיום עבודה כך כל בוקר מבלי להחסיר יום בקיץ הלוהט ובחורף הסוער הוא צועד בכבדות את הדרך הזו על המדרכות לצידי הכביש חוצה אותם באותו המקום (מעבר חציה) באותה השעה מידי בוקר והבוקר הבוקר יצא לי שוב לפגוש אותו בדיוק כשיצאתי לעבודתי ראיתי אותו חוצה את הכביש עצרתי וחיכיתי עד שעבר צעד אחר צעד כבד וכואב הוא עשה את הדרך אל בית הקפה ואני אני לא יכולתי להכיל ודמעה זלגה לי על לחי וכל אשר נותר לי הוא להתפלל שהמעט שעוד נותר לו לזקן הנאמן הזה שיהיה רק בטוב עם כמה שפחות כאב והמון אהבה וחום מבעליו ,,,,,,,,,בוקר אור וחג אורים שמח לכולם
נכתב על ידי
מיקה, אישה בת 57 מנהריה, בתאריך 21/12/2011
(סיפור זה נצפה 5,577 פעמים)
