אני עובדת במרכז העיר ,ציר דיי ראשי ורועש החלון שלי פונה אל הרחוב ואני רואה את הרכבים חולפים צופרים ממהרים אני רואה את האנשים שחוצים את הרחוב, לחלקם אני רואה את הגב וחלקים עם הפנים קדימה עוברים מולי .כול אדם עם היחוד שלו כל אדם עולם ומלואו . יש שלבושים עלפי צו האופנה ואחרים מסתפקים בחולצת טריקו ג'ינס וסנדלים או בשמלה קייצית וססגונית .פעם בכמה ימים חוצה את הכביש גבר הוא לבוש במיטב שבמיטב חליפה שחורה מחוייטת חולצה לבנה בוהקת ועניבה על עיניו משקפי שמש כהות הוא מגולח למשעי קרחתו גם היא מגולחת ניראה כבן בלי גיל אולי 40 אולי מעל 50 ואולי מי יודע יותר . ביד אחת הוא מחזיק תיק עסקים שחור ובשניה הוא אוחז פרח בכל פעם פרח בודד בצבע אדום ...... למי ואל מי פניו מועדות לא אדע אולי לאהובה ? אולי לאמא ? אולי לבת? את התשובה לשאלה הזו רק הדמיון ייתן אך פעמיים בשבוע באותה השעה פחות או יותר הוא חוצה את הכביש לבושו ללא רבב והפרח ביד ואני נשארת עם התהייה והסקרנות לאן מועדות פניו ונותנת לדמיון הפרוע שלי לנדוד לדקה או שתיים לעזוב את המשרד ולקחת אותי למחוזות אחרים אל מפגשי אוהבים אולי לרחבת הריקודים או לאיזו פינה נסתרת מעין כל .............. אשאיר גם אותכם לדמיין לאן ולמי הוא צועד במעין צעדה שלווה ומלאת הדר .
נכתב על ידי
מיקה, אישה בת 57 מנהריה, בתאריך 14/06/2012
(סיפור זה נצפה 5,838 פעמים)
