בשביל מה?... /ספור
 
    אהרונצ'יק מת. הוא מת,כשם שחיי כל חייו- צנוע. בביתו הדל מת, במיטת הברזל הקפיצית שלו. בבית-הקברות לא היה "מניין". הקברנים שהיו באותה עת פנויים מעבודה, השלימו את "מניין" הגברים  ההכרחי לטקס. בנוסף התאספו עוד כמה שכנות "יודעות דבר",שבאו ללוותו בדרכו האחרונה-מקיימות את מצוות כיבוד המת.   אח"כ עשתה לו רבקה אשתו מצבה ,ושמה עליה פרחים מפלסטיק,כדי שתיראה יפה תמיד, גם כשאף אחד מלבדה לא יפקוד את קברו,לא יבכה עליו, לא יביא פרח, ולא יניח אבן קטנה לציון ביקורו.
בלוויה שלו הלכה כל הדרך אחריו,עד למקום קבורתו, מהרהרת בסתמיות חייו. בשביל מה מת? . אולי רצה לנוח מחייו?, אך בוודאי שלא כך רצה, אמרה לתוכה. הרי בשנים האחרונות רק נח,וכי מה עשה? אכל,שתה,לעיתים רחוקות קרא עיתון,אך ברוב הזמן נירדם מול הטלוויזיה. מזה צריך היה לנוח?. בשביל מה השאיר אותה אלמנה,צעירה יחסית? , האם כדי שתוכל עכשיו לבזבז באופן חופשי את כל חסכונותיו ,בלי שיביע את דעתו?, ועוד השאיר הכול,כמות שהוא,את הדירה,הרהיטים,אפילו את המכונית הקטנה שהוא נהג בה, והיא הרי לא יודעת לנהוג,ואיך תדע אם כל חייו אמר לה:"בשביל מה לך?".
 
 היא תמיד רצתה להתחתן איתו באולם חתונות מפואר.רצתה שכולם יבואו. שאולם-החתונות יהיה מפוצץ מאנשים, שיחבקו אותה, ויביטו בפניה הקורנות אושר. שיביטו בה כנסיכה יפה להדהים,בשמלת כלה צחורה,בעלת שובל ארוך ומשתרך על שטיח אדום כדם. בכל מאודה חפצה לשבת על כיסא גדול ומפואר במרכז האולם- לחוש כמו הייתה מלכה. רצתה שכולם יביטו רק בה. ושלכל חברותיה תצאנה העיניים מחוריהן מרוב קנאה.רצתה  שהצלמים יעוטו במצלמותיהם, כמו הייתה שחקנית קולנוע מפורסמת .רצתה להביא את אלבום –התמונות המהודר למקום עבודתה, ולהראות לכולם את יופייה ואושרה. היא השתוקקה לרקוד את הטנגו הראשון עם אהרונצ'יק,בעלה הטרי-רק הם לבד על הרחבה,שיבחינו בקלילות רגליהם,שיסתכלו במבטי האהבה שלהם... ,אבל אהרונצ'יק רק פיהק מול פניה,ואמר:"בשביל מה?". לבסוף התחתנו בחדר קטן ופנימי בבניין ה"רבנות" וזהו! , בלי קהל גדול של אנשים, בלי כיסא מרשים  במרכז אולם-שמחות מפואר, ואפילו בלי טנגו במרכז רחבת-הריקודים. בלי 'מסרטת וידאו ',ובלי שובל משתרך על שטיח אדום- סתם חתונה עלובה בצניעותה, ועצובה, כמו הייתה אירוע של מה בכך.
 
רבקה  רצתה מאוד שאהרונצ'יק יביע את אהבתו אליה בטבעת נישואין עשויה זהב אדום ורחבה,שתתפוס כמעט את כל האצבע, ותבלוט למרחוק. כן,למה לא? שידעו כולם שהיא נשואה. שידעו שיש לה גבר,שבחר אותה מכל הנשים.אך גם אז אהרונצ'יק אמר :"בשביל מה?...". פניה סמקו מאכזבה עמוקה, כשקנה לה טבעת נישואין קטנה,פשוטה,סתמית ולא מרשימה. היא הודתה לו בנימוס מעושה,אך לא ענדה אותה אפילו לא פעם אחת. היא רצתה שמלה חדשה,והוא אמר "בשביל מה?".רצתה לסדר את שיערה, בתספורת הולמת,אך גם אז אמר:"בשביל מה? את יפה גם כך".וכשחברותיה התחתנו,והיא רצתה לכבדן במתנה יפה-גם אז אמר:"בשביל מה? מה הן נתנו לנו,כשהתחתנו!?".היא חשה כיצד מציפה אותה הבושה,אך שתקה. מאז לא הלכו יותר לחתונות, וגם לא לאירועים-חברתיים אחרים,אלא נשארו צפונים בביתם, מבודדים ומסוגרים, מעבירים את הימים בבית מול הטלוויזיה, משוללי גירויים וריגושים.
 
על הכול ויתרה,אך לעולם לא תשכח כמה סבלה,כשרצתה שאהרונצ'יק ילווה אותה לקניות עם מכוניתו ,כדי שלא תצטרך לסחוב בעצמה את קניותיה. היא שלפה מהמדפים את המצרכים הנחוצים לה לארוחה רומנטית,כדי שתוכל לשחזר שוב את ריגוש היכרותם. בראשה כבר תכננה את הארוחה, ובהתלהבות האופיינית לה מימים ימימה ,הכניסה את המוצרים לעגלת הקניות. אך אהרונצ'יק , שהוביל את העגלה הוציא  מיד את המוצר,בחן אותו, וממלמל מאחורי העגלה:"בשביל מה את קונה את זה?" ,והחזיר למדף. רבקה חשה אז,כיצד עצביה המרוטים עומדים להוציאה מהכלים,וכעס עצום כיסה את פניה. כל תכנון הארוחה ירד לטמיון,והיא נשארה רק עם כמה מוצרי יסוד,איתם נאלצה לאלתר  ארוחה סתמית ומאוסה.
 
  הם כבר לא היו צעירים. הברכיים של רבקה היו כבר חולות, וכאבים מציקים התעוררו . גם אהרונצ'יק  סבל ממחלת לב, שבעטייה צרך תרופות רבות. שניהם התקשו לטפס במעלה המדרגות אל ביתם,שבקומה השלישית. וכשהיא מתנשפת,ותוך כדי כך בוחנת את שפתיו הכחולות של בעלה,הציעה לו יום אחד להחליף את דירתם, בדירה עם מעלית. כשוורידי צווארו תפוחים ממאמץ נשימתו הכבדה,ענה לה אהרונצ'יק בקול משתנק,"בשביל מה?...".
במשך כול חייה למדה רבקה לחיות עם חסכנותו של בעלה. בכל שיחה איתו, השתדלה להימנע מדיבורים,שעלולים היו לגרור אותו לומר לה את המשפט השנוא עליה:"בשביל מה את צריכה?".
כשעוד נושפת בתוכה מעט רוח חיים,החליטה פעם אחת לפעול  על –פי רצונותיה, ולא להיכנע לגחמנותו של בעלה. כשמצאה יום אחד את דפי חשבונותיהם שהגיעו בדואר מהבנק,והיו מונחים ברישול על שולחן האוכל-ידעה שהגיע הזמן. להכרתה חדרה אז העובדה,שכל חייהם עבדו וחסכו,והזמן כבר פועל לרעתם. הם הזדקנו. וכשהציע לו, שכדאי שיסעו קצת לנוח באיזה מלון קטן ושקט-דבק אהרונצ'יק בהרגלו הישן,ושוב הופיע ה"בשביל מה" שלו.
רבקה ארזה מזוודה,ורק הודיע לו שאינה נשארת איתו בבית,כי יש לה בשביל מה לנסוע, ועזבה את הבית.   
 וכשחזרה אחרי חמישה ימים,שכב אהרונצ'יק במיטה. לבו החולה פרפר,ובנשימותיו האחרונות רק הספיק לומר לה:"בשביל מה?..." , ומת.
 
באחד הבקרים ירדה רבקה במדרגות בית, כשהיא לבושה בשמלה פרחונית חדשה ובכובע אופנתי. היא אחזה בתיק נסיעות חדש ומהודר. השכנה מהקומה השנייה,הציצה מבעד לחלון מטה, אל גרם המדרגות .
מסוקרנת שאלה אותה:"לאן את נוסעת,רבקה?".רבקה חייכה. "בשביל מה את צריכה לדעת?",שאלה  ,מישרת מבטה קדימה וממשיכה בדרכה,חיוכה חתום על פניה ,ועיניה בורקות.   
                                            
 
                                                     ☼

נכתב על ידי יולי49, אישה בת 74 מחדרה, בתאריך 20/08/2015
(סיפור זה נצפה 4,392 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]