היא בת חמישים, ואולי  בת שישים. רזה ומצומקת. בפניה נחרשו תלמים עמוקים, במיוחד סביב לחייה ופיה המאודמים מצבע. עור ידיה נתלה על עצמותיה ,רפוי. בכל בוקר ראיתי אותה, נושאת מזוודה חומה וקטנה של פעם בידה האחת, וכיסא קטן ומתקפל בעל שלוש רגליים, ששימש לה גם לאַתֶּר מכשולים בדרכה. ברחוב יסמין פינת אבשלום -פיינברג הייתה נעצרת. פותחת את הכיסא המתקפל, ומניחה עליו את המזוודה. אח"כ פתחה והוציאה ממנה טיפ קטן וישן שפעל על בטריות והניחה אותו על מדרכת הרחוב. היא שלפה מהמזוודה גם קופסת פח קטנה והניחה  אותה לפניה על המדרכה. נעלה נעלי ריקוד בלויות, אספה את שיערה הסתור והמכסיף , והדקה אותו לעורפה בסיכת ראש אדומה מעוצבת כפרח. היא לבשה שמלה פרחונית שכיסתה את רגליה וחשפה את קרסוליה הדקיקים והגרמיים,ולריסיה הדביקה ריסים ארוכים ומלאכותיים,שהבליטו את עיניה התכולות והסמויות . היא הפעילה את הטיפ הישן שהשמיע מוסיקה קלסית, והחלה מחוללת לצליליו, נותנת ביטוי לעצמה ולגופה .
 
אנשים חלפו על פניה. חלקם נעצרו, ולשבריר של רגע בחנו אותה  בריקודה,  והמשיכו בדרכם. חלקם שלשלו מספר מטבעות לתוך קופסת הפח. והיא אז ספרה אותם לעצמה עפ"י נקישותיהן בתחתית הקופסה.   מידי פעם הייתה מתיישבת על כיסאה הקטן, מוציאה את המטבעות שנאספו בקופסה, ומחדירה אותם לכיס שמלתה.  רק בלילה הייתה מכניסה את הטיפ למזוודה, מקפלת את הכיסא, מדדה  בהליכתה ההססנית, ונעלמת  באחד מהרחובות הצדדיים.
 
הגיעו ימי החורף הקרים.  מול המדרכה התמקם גבר שהוציא  מעגלה שנשא אחריו,טיפ גדול ומגושם , קלרינט  מקופל, מגבעת שחורה  שהפך על ראשה והניח לפניו, וכיסא מתקפל. הוא נעמד, פתח את הטיפ הגדול והחל להשמיע  מוסיקת  ליווי יהודית, כשהוא מצטרף אל התזמורת שבקעה מהטיפ ,בנגינה וירטואוזית בקלרינט שברשותו. אנשים שחלפו במדרכה שלשלו למגבעתו את מטבעותיהם.
 
פחות ופחות אנשים הטמינו בקופסת הפח של העיוורת את מטבעותיהם.  נעלי הריקוד הבלויות היו עתה ספוגות במים. המוסיקה שבקעה מהצד השני של הכביש השתלטה על הרחוב, ומוסיקת המחול שלה נבלעה. שעות ישבה על הכיסא המתקפל, תשושה,עטופה בניילון גדול שכיסה את כולה, מגן עליה מפני הגשם, ובייאושה חפנה בכפות ידיה את ראשה בין ברכיה .
בערב הייתה אוספת מטבע אחד, או שניים מקופסת הפח , טומנת  בכיס מעילה הבלוי, ונעלמת.
 
באחד מערבי סוף השבוע הגשומים,  נעמד מולה הגבר עם הקלרינט,לאחר שהעמיד את עגלתו בסמוך. הוא בחן אותה בעיוורונה ובשפלות מבטה, הגיש לה חצי כיכר לחם, ופנה אליה  ברכות: "קוּשֶּׁה, פג'אלוסטה" (תאכלי בבקשה). בהססנות היא לקחה  מכף ידו את הלחם, בצעה אותו ונגסה בו ברעבתנות. "ספאסיבָּה"(תודה), מלמלה בהכנעה מתוך נמיכות קולה המחוספס . הגבר נעלם עם עגלתו.  לאחר ששבעה,אספה את חפציה, הרימה את קופסת הפח ושלפה ממנה להפתעתה ארבעה שטרות -כסף, ועוד מספר  מטבעות.  באותו ערב עלז תוכה .
 
למחרת הגשם פסק, ושמש סתווית חיממה את הרחוב הגועש תנועה.  יותר לא נשמעה המוסיקה היהודית  בצדו השני של הכביש.  האישה העיוורת  שוב נעלה את נעלי הריקוד הבלויות שלה, והחלה לחולל את עצמה. לאט חזרו האנשים לחלוף על פניה כבעבר. חלקם השתהו קמעה,  בוחנים אותה בריקודה,ואז שלשלו את מטבעותיהם והמשיכו בדרכם.
 
אתמול עברתי ברחוב רוטשילד. ע"י "המשביר" ראיתי על המדרכה  את נגן הקלרינט . הרחוב עלז למנגינתו הוירטואוזית, ובמגבעת השחורה  שלו היו הרבה מטבעות . התכופפתי והנחתי במגבעתו שטר כסף, והמשכתי בדרכי מחויכת.

 
  *כל הזכויות שמורות למחברת. אין להשתמש  בחומר הכתוב לצרכים מסחריים/העתקה או צילום למטרת פרסום.
   .
 

 
 
 

נכתב על ידי יולי49, אישה בת 74 מחדרה, בתאריך 10/09/2015
(סיפור זה נצפה 4,394 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]