נפגשים הכרויות בחינם
 • חדש ! לוח מודעות לשותפים לטיולים בארץ ובחו"ל לפרטים לחצו כאן • תוקנה הבעיה עם המיילים לתמיכה - גלישה מהנה!
צהריים טובים !
29 מרץ | 14:43
אורח [ התחבר/י ]
152 מחוברים
0 בחדר השיחה 
103 גברים, 49 נשים
לכתיבת סיפור חדש
ראשי
שתף ב- FB
+1 Google
קוביית מידע
זכויות יוצרים
  • כל תוכן שיועלה על ידי הגולשים לאתר ההכרויות נפגשים הינו באחריות הגולש שהעלה אותו. למען הסר ספק, יש לכבד את כל הדינים החלים על זכויות יוצרים, לרבות ובפרט (אך לא רק) חוק זכויות היוצרים 1911 ולא לעשות שימוש בחומרים של יוצרים אחרים מבלי הסכמתם המפורשת.
  • מצאתם סיפור שאיננו מקורי, הוא מועתק, משוכפל ו/או שחלים עליו זכויות יוצרים ? אנא צרו איתנו קשר ונטפל בכך באופן מיידי !
השכונה שלא מכאן/סיפור
                                  
  המקום הזה אינו מכאן. שכונה זרה שהושתלה ביום בהיר אחד, וקבעה לה מקום באמצע העיר כעובדה קימת. האנשים שגרים בה הגיעו בעוד 'יציאת-מצרים'. כזאת שהייתה לאבותינו,אבל אף אחד לא ממש עדכן שזה קרה. הם הגיעו דרך המדבר, כמונו. ואולי הגיעו דווקא לכאן ,כי הם יודעים שרק אנחנו שעברנו 'יציאת מצרים' אחת, יכולים להבין אותם ... . בטריטוריה שלהם אף אחד לא רוצה לגור.  מפחדים מהם,כי הם חסרי עבר. גם עתידם לוקה באי וודאות- הם זמניים. אנשים שאינם שייכים לכאן. אנחנו הגדרנו אותם "שוהים בלתי- חוקיים,משוחררים במשמורת". אבל הם פה..., והם חיים בתוכנו. יצרו לעצמם מובלעת- סוג של  'חוצלארץ' .
 
       לסבא שלי יש מכולת קטנה,באחד מרחובות השכונה. האנשים האלו, שבחדשות קוראים להם 'מהגרים לא חוקיים', 'פליטים', או  סתם 'מסתננים',(ואולי הם הכול ביחד), הם קליינטים שלו  במכולת. יש להם הרגלי צריכה שונים משלנו-  הם אינם  ממלאים עגלות.  קונים מספר מוגבל של מצרכים,כמו: שתי עגבניות, לחם ושקית חלב אחת. חלקם יקנו אורז,שמן ושתי ביצים, ומזה יכינו לעצמם ארוחה אחת לאותו יום. אם ידם משגת ונמצאה להם עבודה לאיזה יום יומיים ,לא יוותרו ויקנו לעצמם בפרוטות שהרוויחו: בקבוק אלכוהול,סיגריות 'מלבורו'  ופחית קולה, ויבואו שוב לקנות למחרת, לאחר שחיסלו את מרכולתם במשך הלילה. הנשים יגיעו למכולת בד"כ פעמיים בשבוע . גם הן קונות מספר פריטי-יסוד. יכינו לעצמן מנת אורז לבן שתספיק ליומיים-שלושה.
אם תרצה לפגוש אותם, תראה אותם מסתובבים ברחוב,שספג לתוכו את הצבעים ואת השוֹנִי שלהם. כל מי שיש לו קצת כסף, יפתח  דוכן לממכר שתייה חריפה . הסמים יגיעו גם מאפה שהוא . הם חיים את הנמצא. גרים בבתים שמעל לרחוב. בתים שחולקו ליחידות קטנות על-ידי מחיצות גבס. בכל יחידה מתגוררים ארבעה ואולי שישה אנשים, מתבוססים בזוהמה של עצמם.  היום הם פה ומחר ייעלמו... .
 
  ישִׁיטוֹ וְמָקוּנָה, הכירו אצל סבא במכולת. שניהם בשנות השלושים המוקדמות שלהם.  הם הגיעו  מהמדבר 'ביציאת- מצריים החדשה' , כשברחו מחבל 'דרפור' שבסודן,לאחר שה'מיליציה -המזוינת' פלשה לאדמת משפחתם במטרה להשתלט עליה ולהַלְאִים אותה.
 מָקוּנָה בא 'מהשומקום' שלו.  שחום עור, חסון וגבוה, עם שרירים מנופחים שמרימים את שרוולי חולצת הטריקו שלובש . גבר שבנוי לעבודה פיזית. פניו גבריות וכהות, ועיני נץ שחורות מרכזות את תשומת ליבו של המתבונן בו. בסודן עסק בחקלאות. הליכתו קצבית  ומהירה כחתול –בר. בהופעתו מקרין נוכחות.  צעדיו גדולים  וגוררים את גופו הגדול והמתנשא קדימה.  הוא תמיד מחייך, כמו אחד שלא מוטרד מכלום. חיי את היום- בטוח ביכולותיו הפיזיות ששרדו את המסע עד לכאן.  מקונה אוהב אנשים סביבו. בחברתם ינעים זמנו בריקון הטיפה המרה, מה שמשאיר בקביעות את  לובן עיניו  אדום, ועל פניו מתוח חיוך נצחי.
כשראה את יֵשִיטו, שגם היא הגיעה למכולת לקנות את סל הצריכה הקטן שלה,סקר אותה בעיניו, כמו מנסה לבחון אותה לצרכיו, כאומד את ערכה . כשהחליט- התעדן מבטו- נכון לכבוש  את נפשה של העומדת לפניו. בעיני צייד מנוסה, ובחיוך מרמז פיתוי, פנה אליה במנגינת מילים נעימה ומתחנחנת.
 ישיטו,שהופיעה גם  'מהשומקום' שלה , היא אישה עדינת מראה. פניה הכהות  עייפות- מספרות קושי- מלחמת הישרדות ממושכת. גם היא משורדי המסע- אך את שארע לה בדרך,קברה  בתוכה עמוק . רק בלילה תתעורר לפעמים  מזעקת עצמה.  נותנת ביטוי לכאבה שהתקבע בתוכה- ממשיך לדמם. בדממת אפלת הלילה תקיץ משנתה,  נוטפת זיעה, רואה עצמה תחת גבר זר,גס וכבד, שפוצע ומכאיב לה- מספק את צורכו- הפיזי. אחר כך שוב תניח את ראשה על המחצלת, ותירדם בשנית. ישיטו בחורה רזה. עיניה גדולות, ערניות ומפוחדות. עצמות לחייה בולטות, ולחייה שקועות. היא קטנת קומה ושברירית. הילוכה כשל עלה נידף  ברוח, שבכל רגע ייפול ויירמס . מספיק  לעקוב אחרי מבטי המבוכה והצניעות שלה, לנוכח מבטי הנץ החודרים של מָקוּנָה החייכן והבטוח בעצמו,כדי להבין שאיננה נשואה.  היא מכירה את מעמדה החברתי, ומודעת למצב ביטחונה העגום,כאישה בודדה .
כשקרני השמש הראשונות מפציעות בפאתי השמיים, תצא לחפש את מזלה במציאת עבודה. אם מזלה יאיר לה פנים תיאסף  במהירות אל מכונית פרטית,שתיקח אותה לבתי המקומיים לניקיון ביתם. לעיתים תטפל בזקן שהמטפלת הקבועה שלו קיבלה 'יום חופש'. אך ישנם בקרים שתעמוד כל היום, יחד עם נשים אחרות במעמדה ובמצבה, ותמתין למכונית  שתבחר בה לעבודה.  עד הערב תחכינה הבחורות ליד הכביש לבעל המכונית - שכבר לא יגיע... . מושפלת מבט מובס, תחזור ישיטו עם חשכה לחדרה הקטן- גם היום לא  תקנה לעצמה אוכל להשביע את רעבונה.
המזל למַקוּנָה שפר יותר.  כשאחד 'הקבלנים' ,או החקלאים, רואים את מבנה גופו המרשים והשרירי- מיד בוחרים אותו לעבודה. הוא יודע להפעיל את כושר הישרדותו. בחתוליות פתלתלה דוחף עצמו לשורה הראשונה של מבקשי העבודה, ובזינוק של שנייה ידחק עצמו לתוך הטנדר העמוס במכסת הפועלים היומית הנחוצה לקבלן העבודה.      
 בכל יום  בשעות הערב, מתמלאת המכולת באנשים שזכו לפרוטות יומם, והגיעו לרכוש לעצמם מעט אוכל , סיגריות, בקבוק שתייה  חריפה ופחית קרה של קולה.
אלו השעות , ומקום מפגשם הראשון של ישיטו ומקונה. כאן, במכולת של סבא החליפו לראשונה מבטים- מחפשים קירבה לצרכיהם. לאחר חילופי מספר משפטים קצרים, יצאו יחד אל הרחוב השוקק צבעוניות אנושית- מבשר את תחילת חיי הלילה. מעתה הכול ישכח. העבר והעתיד ימחקו לחלוטין, ובמקומם יחוו הזרים את העכשוו.
 
עבר זמן. סבא שם לב שמָקוָּנה נעלם- הפסיק לקנות  אצלו את מצרכי מרכולתו. בסקרנותו,החליט לשאול יום אחד  את יֵשִיטוֹ,אם היא יודעת מדוע פסק מָקוּנָה להגיע למכולת, ואולי חולה הוא, או עזב לשומקום אחר?.. . בקולה השקט, ובאנגלית רצוצה, ענתה: "מָקוּנָה אִיס נָאוּ מָיְי מֶן", חייכה. " אָי בָּיּי, אֵנְד קוּק פוֹר אַס".
יום אחד הגיעה יֵשיטוֵ  למכולת של סבא, חבולה עם פנס שחור בעין. סבא לא שאל- הוא הבין. היה לו חָבַל עליה..., הרגיש שלא הייתה צריכה לקשור את חייה עם אלכוהוליסט . אחרי שבועיים נראתה שוב ללא כתמים כהים סביב עיניה, וכהרגלה- חייכה, מפגינה את ידיעתה בעוד מילה בעברית שרחשה. לא עבר זמן רב ושוב הופיעה במכולת עם כתמי שטפי דם אפורים, וסימני חבלות על פניה העיפות.  סבא שתק. ליבו יצא לבחורה המסכנה,אך ידו הייתה קצרה מלהושיעהַּ- נראה  שנמנע להתעמת עם מָקוּנָה הבריון.
אך באחד מימי השבוע יֵשִיטוֹ לא נראתה- פסקה להגיע למכולת. בהתחלה חשב שחלתה,או קרה לה משהו רציני מהמכות, שהיו חלק מחייה. הימים עברו, אבל ישיטו לא חזרה יותר לעשות את קניותיה- נעלמה,כמו נבלעה... . במקומה שוב החל  מקונה להופיע, מקַדֵם את פניו של סבא בחיוכו הנצחי .
 סבא אמר שהוא חושב שישיטו עזבה את השכונה. בביטחון אמר: " אני שמח בשבילה, שהצליחה לעזוב... . לפחות הצילה את חייה...". אבל אז  ראיתי את פניו מהורהרות, וגוון של עצבות העמיק את קמטיו.
אני חושבת שחיבב אותה , ואולי הייתה בו מידת רחמנות עליה?... . ניראה שהאמין שעוד יראה אותה במקום אחר, בשכונה אחרת.... , ואולי אפילו יחבק אותה קצת,ולו כדי לרומם  קצת את מצב רוחה, ולהעניק לה עוד דחיפה קטנה קדימה להמשך החיים...  .  "זה טוב שנעלמה מכאן. מגיע לה יותר... ", סיכם לעצמו, ויותר לא הזכיר אותה.
 
 באחד מימי השבוע הזה, נפתחה דלת הרשת החורקת במכולת של סבא בשעה אחד וחצי בצהריים. הייתה זאת שעה מתה-שעה שהמכולת שוממה מאדם. באותו זמן הגעתי למכולת עם ארוחת הצהריים שסבתא שלחה לו, ובזמן שאכל,ישבתי לצידו מעבר לדלפק ועיינתי בספר קריאה שהבאתי איתי. סבא הרים את עיניו מהצלחת, ובחן את דמותה של הנכנסת . השמש ניצבה מול עיניו הזקנות-הוא לא זיהה את תווי פניה. במאמץ אבחין בדמות אישה כהה וקטנת מימדים, ויצא מהדלפק -מתקרב לעברה. רק כשהצליל את עיניו, זיהה את פניה של ישוטו.
"הֶלוֹ,  סבא חַיִים", היא פנתה אליו. "אַהוּ אַר יוּ?" וחיוך של התרגשות ניבט בפניה. סבא ניגש אליה וחבק אותה "יֱשׁוּטוֹ, אוֹ!... אַי  אֶם סוֹ גְלֶאד טוּ סִי יוּ...", אמר במבטאו הפולני. ישיטו חייכה אליו, חושפת את תור שיניה הלבנות. "באתי  להגיד לך שלום... . אני גּוֹ בֶּק הביתה -לסודן,טוּגֶדֶר וויט' האיש שלי, והילד שיש  פה בבטן", אמרה וליטפה את כרסה הקטנה."אתה איש טוב... , כמו אבא שלי פה ביזראל...". סבא חייך ומיד ענה:"יופי, שמצאת איש טוב ..., אני שמח שיש לך גם תינוק... . מה שלומך?..., טוב לראות אותך... . שמעתי שהממשלה החליטה להחזיר אתכם לבית שלכם... ,אני  מאוד מקווה שיהיה לך טוב שם...".
"אני לא שוכחת אותך, סבא. עכשיו אני לא עצובה. יש לי איש טוב וגם ילד...אַי הוֹפְּ שם יהיה בסדר...תודה הרבה לך", אמרה בקול בטוח.  היא הדביקה נשיקה קטנה ללחיו של סבא, חבקה אותו ,ויצאה.
סבא לא הצליח לבלום את התרגשותו. חש התרוממות רוח , כמו הוסרה בזה הרגע עננה כבדה מליבו. מאוחר יותר עוד יהרהר לפניי ויאמר: "...הלוואי שגם אני יכולתי לסגור הכול וללכת מכאן, אבל  בינתיים אני כמותם, תקוע  עמוק, עמוק כאן בשכונה הזאת שנמצאת 'בשומקום' , כמו  חוּצְלַאֲרֶץ..." .
 
*(הסיפור נכתב  כשהגל הראשון של פליטי סודן חזרו לארץ מוצאם, בעקבות הכרזת עצמאותה של דרום סודן) .
 
                           © כל הזכויות שמורות
 

 
נכתב על ידי יולי49, אישה בת 74 מחדרה, בתאריך 12/12/2015
(סיפור זה נצפה 4,411 פעמים)
לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]
סיפורים נוספים של יולי49
23/01/2016