שלושה דברים עולים לי לראש 
1. האחים קרמזוב 
2. 1.7.2016
3. יאוש

אתחיל משלוש . להסתגל למצב מעבר משגרה לבית זה דבר מאוד קשה נפשית . לא , אני לא מתחרט שהתפטרתי . בשביל מה לעבוד ? בשביל עוד השפלות ? עוד רמיסת זכויות עובדים ? עוד הנצחת מעגל העוני .
מיותר . 
אז לא תהיה הפרשה לפנסיה , לא ביג דיל . פקיד הבנק יעקם פרצוף . אבל ניחא .
אני לא למחול השדים הזה לא חוזר .

האחים קרמזוב - כשהגעתי לעמוד 20 כשהראשון מתחיל ב 17 הבנתי שאין לי ראש לקרוא .
אני יכול לקרוא את הזבל הרגיל והנחמד שאני מכיר , אבל עדיין להתמודד עם משהו עצום מקשה עלי נפשית .

העתיד - אני מניח שאנווט אותו בצורה שאני חושב לנכון .
איך ולמה ? מיותר .

אהבה ? בפייסבוק גילתי קבוצה שנקראת " שוגר דדי " - איזה שם מצחיק  אז נרשמתי אליו , אחר כך הובילו אותי לאשכרה אתר בשם הזה שלמרבה ההפתעה ההרשמה אליו בחינם . 
שם כל עוד אחד יכול להיות מיליונר וכל אחת סוג של " חלון פנורמה נפתח " .
אין לי גרוש על התחת אז לא הצעתי כסף .
הזדהתי עם הרבה בנות שם , גילאי ה 20 פלוס שצריכות כסף למימון הלימודים או מקרים יותר קשים של חד הוריות שלא מצליחות לגור את החודש אז הן משלימות הכנסה אחרי שעות העבודה .

וואלה איזה חיים כפולים אנחנו חיים , זה פשוט מדהים .
את יכולה לאסוף את הילד מהגן , לחזור ולבשל לשאר הילדים , להיות מנהלת באיזה משרד גדול או מזכירה של רופא שיניים או מה שזה לא יהיה ובערב להחליף כסות ולהציע את מרכולתך לכל המרבה במחיר .

אתה יכול להכיר את אהבת חייך , ולגלות אחרי הרבה שנים ואחרי ילדים משותפים שאי פעם בעברה היא הייתה סוג של נערת ליווי כשהייתה סטודנטית או יותר גרוע אתה יכול להיות בן של מישהי , או להיות נגיד חייל ואין לך שמץ של מושג שאמא שלך מכניסה כמה שקלים מזה שהיא נותנת שירות לגבר כזה או אחר .

מה עם הצלקת הנפשית שנשארת אחרי כל מפגש כזה אם יש בכלל ? 
זו שאלה טובה .

נכתב על ידי עומר, גבר בן 39 מבאר שבע, בתאריך 14/06/2016
(סיפור זה נצפה 2,522 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]