יושבת לי בחדר, מולי דולק הנר,
נר קטן בחדר קטן, אחד ולא יותר.
ואור שם אין בכלל, אף לא ואט אחד.
אור הנר מן החושך ניבט.
אני רואה דרכו הכל, והוא לי עזר וחבר,
אני חשה את הכל והוא גורם להשתחרר.
להשתחרר מאפלה בלילה סגרירי,
להשתחרר מן הפחדים שעוצרים את דרכי.
והוא נותן לי כוח להבין והוא נותן לי יד והוא מבחין,
מבחין ביופי, בפריחה מבחין הוא בי באהבה.
ואורו הוא השמש החמה, המתוקה.
ואורו הוא לי הדרך לאושר ותקווה. ופתאוםקורה לי משהו מוזר
הנר שלי כבה, נרדם, כבר לא מואר. עוצמת עיניי וחשה בחומו
עוצמת עיניי והנה אני איתו. פוקחת אישונים ואז רק מבינה,
כי הנר היה חלום , הוא התגלה מתוך שינה. וכשקמתי מסדין,
ושטפתי את פניי, הבנתי שהנר הוא חלק מחיי.
הוא דולק לו תמיד,הוא נמצא שם בלב הוא הכוח לאהבה,
הוא מרפה כל כאב. הוא נמצא איתי ביום ,הוא נמצא איתי בליל.
ולעד יאיר דרכי, לעתיד מואר יותר.
(סיפור זה נצפה 1,438 פעמים)
