כשאתה חושב על תסריט לסרט, הראש לעולם אינו ממוקד. כך גם לגבי מצב בו אתה מנסה לספר סיפור לדף שמונח לפניך.אתה רץ לאלף ואחד מקומות כמו ים, ארצות שונות, בתים בעיר שלך ואפילו חדר האשפה של ביתך והחתולים שנוברים בפחים שבו ללא הירף בחיפוש אחר מזון שמישהו אחר כבר נגס בו.גם לעניינים שבלב יש חלק לא מבוטל במחשבות האלו. אצלי לפחות.לפעמים משלבים בין מחשבות על אהבה לבין רעיונות לסרטי אימה.נו, מה? לא כל חיבוק, גם אם הוא מהלב, נגמר בסיפור אוהבים מופלא. אולי אכתוב ספר על אהבה בין חתולים?הם בכלל יודעים איך לאהוב?לפעמים אני חושב שאולי אני בכלל לא יודע איך.הייתה את אותה אחת,הראשונה, המתוקה. אולי זאת הייתה גברת אהבה.אני לא ממש בטוח. אבל מה שכן,זה היה חזק. חזק בצורה שמעולם לא הרגשתי.אולי זה היה זה. אולי לא.חשבתי על זה פעם (מסתבר שהקטע הזה עוסק באהבה, נכנעתי,לא אתפזר יותר)..על ההגדרה של המילה אהבה.הגעתי למסקנה! אסור להגדיר מה זאת אהבה.פשוט כי...המילה הזאת מייצגת משהו שהוא אינסופי! (אמור להיות בכל אופן) וכשמגדירים משהו.בעצם תומים אותו ומציבים לו גבולות. לכן אסור להגדיר את האהבה. פעם הייתי רושם דברים כאלה.. מחשבות....ושומר אותם לקלסר המחשבות, השירים והסיפורים שלי.אני מקווה שאמצא את מצב הרוח הנכון כדי לכתוב סיפורים כפי שהייתי כותב פעם.בכל מקרה, המון אושר וערב מלא חיוכים,אבל אמיתיים.מוש.