הוא דפק על דלתי ומתנה בידו,יום בת המצווה שלי.עמד נבוך נחבא אל הכלים, כן כבר היינו חברים.חלפו להן שמונה שנים בהן כמעט ולא נפרדנו ואז... נישאנו.איתו הייתי לא ידעתי אחר.לכולם כל חייו שיקר, ואני כעיוור אחריו הלכתי למרות ההשפלה והכאב.המילים חדות כתער, הכאב כל כך צורב ואני שותקת.כלפי חוץ תמיד מחייכת ובפנים בוכה.כולם יודעים אנו "זוג משמים", את חזקה וקובעת כך כולם אומרים, אך לא יודעים מה מתרחש בי בפנים. בטחוני שואף לאפס ומסתירה הכל.כך חולפות להן שנים ואני הצל של עצמי.המון מחשבות ותהיות עד שגמלה בליבי ההחלטה, אני פה לא נשארת!!!!כולם הוכו בהלם, ושוב בי האשם, אך הפעם לא נשברת.