נפגשים | ברכת השבת לשומריה:

ברכת השבת לשומריה:

בס"ד
"כמה נואלו אותם קטני אמונה המאחרים לקבל את השבת וממהרים לצאת ממנה", הרי כל ששת ימי המעשה יונקים מן הקללה שנתקלל אדם הראשון "בזיעת אפך תאכל לחם". רק השבת לבדה יצאה מכלל הקללה , והקב"ה בכבודו ובעצמו בירך את היום הזה וקידשו.
האנשים שמוח בקדקדם ממהרים להיכנס אל השבת על מנת לזכות בברכתה, ומאחרים לצאת כדי שלא יכנסו תחת קללת ששת ימי המעשה. אשרי מי שזוכה להבין זאת ומשתדל להגדיל כמה שיותר את את הזמן של השפעת ברכת ה' הבאה מימלא לשומרי השבת.
מעשה שהיה בעיר זיטיל שבה כיהן הרב זלמן סורוצקין זצ"ל כרב העיר. היה בחור בן טובים שקנה מונית והתפרנס מהסעת נוסעים שבאו ברכבת אל העיר, אט אט החל לאחר ביום שישי ולהקדים ביציאת השבת, עד שחילל שבת בפרהסיה. כל המחאות לא הועילו. הרב קרא לו נזף בו והתריע בו-ולשוא, הצעיר בשלו. הבטיח להיטיב דרכיו ולא קיים . אביו, יהודי מוכה חולי ומדוכא בייסורים,
יום אחד שהה הרב זלמן בוילנה בכינוס של רבני ליטא בענייני חינוך, שנערך ברשותם של ה"חפץ חיים"(בעל מחבר ספר לשון הרע) וה"אחיעזר". כשעמדו לנסוע למקומם, התברר לרב זלמן שהחפץ חיים נוסע באותו קרון, בדרכו חזרה לראדין. הרב זלמן הביט בעד הקרון, והבחין באבי נהג המונית, חבוש ומדדה על מקלו, הרב פנה אליו ושאל לשלומו: האם החלים כבר, האם הירשוהו הרופאים לשוב לביתו? לא, ענה האיש, הוא טרם החלים, הוא חפץ לנסוע ברכבת זו לראדין, אל החפץ חיים. חלום חלם בלילה, ובחלומו עומדת לפניו סבתו שנפטרה זה מכבר, עומדת וקוראת: "רב לך לבלות בבתי חולים, לשוא תחפש תרופה למכתך אצל רופאים. קום וסע אל החפץ חיים, התברך מפיו ותרפא ממחלתך"-והנה הוא כאן, מוכן לנסוע לראדין... הרב השתומם לשמע החלום, ובישר לבעליו שאין עוד צורך לנסוע לראדין החפץ חיים נמצא כאן לפניו בקרון ממול!
החולה התרגש מאוד,הוא ראה בכך אות משמים המאמת את חלומו. הוא דידה אל הקרון-ומצא את החפץ חיים עומד בתפילתו וכל הקהל עוקב בנשימה עצורה אחר המשפטים הברורים היוצאים מפיו. ניצנץ מוחו של הרב מזיטל רעיון. וקרא לנכדו של החפץ חיים רבי הלל, וסיפר לו על פריצת המונית מחללת השבת, ביקש ממנו לספר על כך לחפץ חיים בטרם יגש החולה אליו, והוא יוכל לדרוש ממנו לתבוע מבנו לשנות את דרכו.
רבי הלל הסכים, שבו אל הקרון- ועיניהם חשכו. החפץ חיים סיים את תפילתו והחולה עומד לצידו ומבקש את ברכתו. הם איחרו את המועד. בלית ברירה עמדו והקשיבו לסיפורו של האיש ועל מחלתו וחלומו, אודות הסבתא שדחקה בו לבקש את ברכתו של החפץ חיים.
שמע זאת החפץ חיים והזדעזע: "מי יתן לך ברכה-ישראל מאיר!(שהוא החפץ חיים)וברכתו, כסבור אתה, תועיל? חלילה! יודע אתה ביד מי הברכות, למי הן מסורות-לשבת קודש. השבת התברכה מה', והיא מקור הברכה, ומדוע תבקש ממני ברכה?"
לרגע שתק החפץ חיים, והוסיף: "מדוע לא, אם תשמור שבת כהלכתה ותקבל את ברכתה, יאציל לך גם ישראל מאיר ברכה. אבל אם אינך חפץ לשמור שבת, וכסבור אתה שדי לך בברכתו של ישראל מאיר- זה לא יתכן, בלתי אפשרי, אין זה בכוחי".....
לאחר הפסקה נוספת, אמר: "שמא תאמר, שאתה שומר את השבת, וראוי אתה לברכה- ראה מה נאמר בתורה: 'לא תעשה כל מלאכה אתה, ובנך, ובתך'....אזהרה זו לא מצינו דוגמתה משום מצווה בתורה. הן לא נאמר לא תאכל בשר בחלב-אתה ובנך ובתך, תניח תפילין-אתה ובנך.רק בשבת נאמר לשון זה, בשבת האב אחראי בעד בניו. ואם אתה משמר את השבת, אבל בנך-נוסע בשבת....
ובתך-סורקת את שערה בשבת...
לא תוכל לקבל את ברכת השבת, וגם ישראל מאיר לא יוכל להעניק לך את ברכתו...."
החפץ חיים סיים את דבריו, והאב התייפח בבכי והבטיח כי בנו לא יסע עוד בשבת, ובתו תחדל מלסרוק שערה, ואז נאות החפץ חיים לברכו!
(הסיפור מובא מספר "הדעה והדיבור")
ממני עבדכם הנאמן מלאך בלבן