המנורה מהבהבת...הפנס כבה...הנר מרצד ואני במיטה... רעד עובר בגבי, מחכה בחיוך ובצפייה .. נקישה בדלת, נקישה שניה והנה הוא כאן, לצידי, במיטה. מתכווצת... מחייכת לתוך החשיכה, מריחה את נשיפותיו. הוא הגיע בריצה...טוב לי בגוף, נעים לי בלב, חופשי לי בראש והוא כאן, סנטימטר ממני. לילות ארוכים של שיחות נפש, בכי, צחוק והרבה פנטזיה נגמרו. כאן במיטה שלי, העטופה בסגול, הוא חי ונושם, מתנשף ומריח כמו לימון שזה עתה קולף ומוכן לסחיטה. שאסחט? שאמתין? שאריח עד בלי די?! שאגע? שאתאפק? שאתנפל ואמצוץ? כואב לי פתאום נורא הראש... הוא לוחץ על רכותיי, הוא נוגע בשדיי... אינני אומרת די... עוד חיבוק, עוד לחיצה, הו כמה אני אישה... הוא מסתובב, וחוזר ומתהפך....אינני אומרת לו: לך.זה היה ליל אהבה מופלא. הנר כבה, הנורה נשרפה, הפנס- לא עבד...הכל בחשיכה מוחלטת, אצלי במיטה. הבטנו זה לזה בעיניים, אני יודעת שהבטנו, אבל דבר לא ראינו. רק חשנו את הרטט, את התאווה המשתוללת, את הסיפורים שספרנו במשך חודשים בטלפון ובצטים. הכל התגמד לעומת הסיפור שאנו יוצרים כעת.גם לך זה קרה?! תודה רבה! לכולם זה קורה וזה עדיין נורא יפה. לפגוש אדם רגיש ומרגש בין חמש לשש. זה הכי טוב שיש... משש, המשך למשש, זה הכי טוב שיש. בשש.
