שלושה מפגשים עם פיני ופנינה הספיקו לנו כדי לדעת. יצאנו מהמחבוא, כל אחד ניער את שיערו ובגדיו כראוי כחתולים שסיימו משימה חשובה ומענגת.הימים בין לבין עברו בחלומות, הזיות והרבה תקווה לבאות.בשעה חמש ניפגש ונתלחשש.זו היתה הסיסמה שלנו, של החבורה הסגולה. הדלת נפתחה בדיוק בזמן, נכנסנו בטור ומיד ביא נסגרה. היה שם לפחות עוד אחד שפתח וסגר אבל דבר לא אמר ולשמחתינו גם לא זכר. הספה הכחולה היתה שלי, הורודה של פיני ולפנינה, לא נשאר...היא עברה מספה לספה, בהתאם לרצונה ולמעשה קבעת בכך את גורלה. הספה הורודה היתה בחירה נכונה כי עילה מותר היה לשקר, לזייף ולרמות. הספה הכחולה היתה עדיפה כי עליה צריך להגיד את כל האמת, רק את האמת, חייבים להיות כנים ועירומים.פנינה נעה בקלילות בין הספות וקבלה מכל אחת את כל ההנאות.אני, שהייתי תמיד על הכחולה חיכיתי לה ולסיפורי התשוקה שסיפרה כאשר ריר ניגר מצידי פיה, שפתותיה היו פעורות לרווחה ועיניה מתרוצצות כאילו אין מחר. "אסור להתעכב, צריך לדבר מהר, לחלוק ולדבר, להתגפף ולהתנשק, כי אולי זה יגמר", כך אמרה ולא יספה.לי היא גרמה לסערה גדולה: מצאתי עצמי מתנשפת, מלטפת, מלקקת וצועקת בחדווה: "ספרי, ספרי, הנה זה בא". והוא, אביר חלומותי הכחולים וההזויים חיכה לנו במין שלווה עילאית. "הי בנות, אפשר להאיט"? מעולם לא הצליח להבין אנה אנו ממהרות, הרי אנו חברות טובות. זו היתה אשליה מתוקה: החברות, השלווה, לקיחת הזמן וההנאה הצרופה.כך חיים חיי תאווה, אהבה ותקווה בלי להרוס קריירה ומשפחה. יכולתי להמשיך לתאר ולספר אם לא היה מגיע הגבר הדוהר. הוא העסיק אותי כמעט שנה, לא נתן לי לחזור לא לספה, לא לפיני ולא לפנינה. הוא סיפק לי משענת, אוזן קשבת ולא נתן לאף אחד איתי על ספה לשבת. הוא קרא לזה אהבה, הוא נתן ונתן, תמיד הרבה ובזמן.עד שלפתע פתאום הוא חזר לחלום הכחול על תשוקה אבל היה שם עם אישה מתוקה. הם ליקקו זה את זו בתאווה עולמית עד שלפתע גווע והיא נותרה ערירית.מאז, היא על הספה הכחולה עם פיני ופנינה ואני יצאתל לחפש לי עוד הרפתקה.לכן, אפרד מכם, קוראי הנאמנים, היו בשבילי בחלומות ובסיפורים. כי אם אין חלומות אין חברים ועם חברים, לא חולמים, כי לא ישנים: איתם ביום ובלילה מתמזמזים ובוהים.
(סיפור זה נצפה 886 פעמים)
