שבועיים זה לקח לי. בכל ערב הייתי עוצמת עיניים ונזכרת. בכל בקר הייתי פוקחת עיניים ומחייכת. אפילו בצהריים, היו הבזקי נעימות מלטפים את פני. זה לקח שבועיים, למעשה, בערך...עד הבקר, בשפת הים, הכל זרם, תחושה נעימה פשטה באיברי בכל התכתבות, בכל שיחה והיום: היה המופע. הוא חדר לחיי בסערה! בחוף, לאור המנורה, הוא נשק לי על הלחי נשיקה והרביץ בערפי ליטוף ומציצה ארוכה.
"זה יהיה שונה ואחר מהיום", הוא אמר ואת לשונו לפי החדיר נהדר.כבר שבועיים, אני ממתינה, את יומי איתו ממתיקה והנה: בן אדם, חולצה, מכנסיים, נעליים ואפילו מבט חודר ומשמעותי. הוא איתי, רק איתי כשהוא איתי. רק שלי, עימדי, כבר שבועיים והיום כבר שונה: הנשיקה כבר לא אייקון מטופש, המבט כבר לא עיניים מתגלגלות כרובוטים. הכל באמיתי, שותה קפה רק איתי.
אכן זה שונה: מדמיינת עם מגבלה: יודעת גובה, יודעת צבע עיניים, יודעת ריח ומגע...היצירתיות כבר נעלמה. הכל נעשה מעשי והיצירתיות צריכה למצוא מקום יפה, נעים, איכותי ולא יקר. כן, כבר למחר. מה נשאר? טעם הנשיקה, אושר המבט, המחמאות והכמעט...
הוא קורא כאן את סיפורי ונעלם לאי שם. אינני יודעת מאין ולאן הוא בא והלך. לי טוב עם זה מאוד, כי זה מה שאני רוצה: אהבה חופשית ממחוייבות ומתרמית. ללא צביעות ועם הרבה תמצית. אוהבת לאהוב את החפשי והמתיר חופש.נהנית מכל רגע כבר שבועיים וגם היום. מה פתאום? כי כך אני רוצה, כך אני יפה, כך אני הכי טובה.
אצא לי מהמחשב המכשף. במספרה, אצל הקוסמטיקאית ובספא אחשוב עליו, על זה שקבע ובא. שהיה כה נעים ורך, כה מרגיע ומנומס, כה נכון בזמן ובמקום, כה משאיר טעם של חיי מנעמים, אהבה ושלום.היה שלום אורח נפלא, אחכה לך בכל יום ובכל פינה. עלי לא תפסיק לחשוב , שיהיה לכולנו רק שפע וטוב!
