בליל קיץ חמים ונעים, על גבעת חול בשפת הים יושבים ללא ניע. נושמים את רוח הים ואת ריחותיהם הצפים בחלל ומעוררים...הוא בוהה בגלים, היא בעננים. לו היו מבטיהם נפגשים, זה היה מדהים. אולם, הם מרוכזים במראה ובריח ומשמיעים צלילים נינוחים עד רוגשים של המיית יונים. הריח, הקול והים עושים את שלהם והם מתקרבים זה לזה, ממש נוגעים...
הלבבות הומים, הראשים הולמים והתחושה של פגישה עם אלוהים. חום גופו פוגש בחום גופה, כמה השעה יפה. יפיפיה, השעה של הבהייה. היא נאנחת, הוא מוחה דמעת שמחה. עד מתי יחושו זו הרגיעה? אין קץ לעונג, אין סוף למשיכה, הם כבר מכורבלים, תחת אותה שמיכה.
לפתע, נפרדים, פורשים כל אחד לפינתו הבטוחה,מעל לשמיכה. "נדבר עוד קצת " היא בקשה..."בעונג ובשמחה" הוא השיב ואת כפות רגליה כיסה."אתה מוכן, יקירי, לסוד המאה"? "כן, יפתי, הבה אשמע ואדע".היא את פיה חושפת כלפיו, הוא את אזנו כורה לעברה. מצפה ללחישתה הסודית, הן רז לה להגיד. "אני כמעט מוכנה, רק עוד מילה". היא אומרת לתוך אוזנו המאדימה. עוד נשימה, עוד החדרת ריח לראות והנה היא מוכנה: "תודה"! היא לחשה לו ברכות. "רציתי להגיד לפני , אמרתי מראש, כך טוב לי, מאוד נעים לי בכל הגוף, עד הראש. ""לעולם לא אסלח על תודה, לעולם, בבקשה, אל תגידי תודה". קמה, סידרה שמלתה, הסתובבה והלכה.
הוא נותר עם השמיכה, עם הריח ועם האכזבה. חושב לעצמו: מה אפשר היה לעשות בצורה שונה? אולי להגיד: "תודה לך, עלמתי הענוגה"? אולי לשתוק בדממה רכה? אולי לאחוז בידה ולהצדיק את התודה? שכב על גבו והרהר בה. השמלה, המגע המרוחק וריח גופה עוררו בו את התשוקה הענוגה.הוא ילל כתן הצמא לחברה, הוא בכה בדממה כדג מאוכזב, הוא אפילו בהה בשמים, כפי שהיא עשתה, כדי לחוש את תחושתה.
הימים חלפו, שנה עברה, הוא מהרהר בה, נזכר בריחה, במגעה ובוכה מרה. אין בתבל כזו שלווה, אי אפשר להחזיר את אותה האהבה. הוא בוהה בגלים, בים, בחול ובקו האופק והיא עולה מהמים ברעדה. רוטטת לעברו, בחיוך ובנהרה, רצה על המים, דוהרת לה בשעטה, נמרחת עליו, מנשקת, נושכת, ממלמלת: אהבה...
הוא נושק לעצמו את הידיים ואת הברכיים ואומר בשלווה אלוהית: "עם מי היית"? היא משיבה בנשיקות ובמציצה ואומרת: "לפני הכל, רק עוד מילה". ..."תודה" ! הוא נושך את שפתיו, אוחז בידה ומפיק בדוחק מין זעקה: עלמתי הענוגה" ! הם מתכרבלים מתחת לשמיכה וחושבים, בלי מילה: מה ששנה יכולה לעשות למילה: תודה...
הוא מלטף, היא מזילה דמעה והם עושים אהבה בשלווה.
