קוראים יקרים,
תגובותיכם לסיפורי הבוסר שלי, מותירות אותי נבוכה ואומללה. אספר לכם פעם מה הסיבה.וכעת, לנסיון נוסף לברוא מציאות אחרת, שונה, מהנה ומיוחדת.אתם כאן? גם אני, הבה הקשיבו לסודי.
היא נשקה לה בשקיקה, הלשון נגעה בחיכה, השיניים נקשו זו בזו כאומרות: הו! מה נעים לנו, איזו חגיגה. העוצמה גדולה, החיבה מדהימה, אנחנו יחד, לשעה קלה. אחיזת הידיים, שילוב הרגליים, מבטי הערגה...אהבה?!
"תני לי יד, לידידות אמיצה" היא אמרה ולא יספה. "יד ועוד יד זה ידיד ובתוספת אלוהית: ידידה". הן חיבקו, גיפפו, נישקו והתמסרו זו לזו בהבנה מלאה. הן עדיין עומדות בכניסה לדירה.. "אנחנו יכולות, אין בכך בושה. מותר לנו לאהוב, יקירה" אמרה הג'ינג'ית לחברת השחומה.
עד מתי נסתתר? חשבו בדואט? עד מתי לא נממש חשבו כעת. מי ידע זו האהבה? למי איכפת? מה השתנה? מתגפפות ומתחכחות זו בזו עוד עמדו להן שעה ארוכה . לפתע, נפתחה הדלת והופיעה פיה. שיר בפיה, מחול בגופה. שתיהן נעצרו בתדהמה ובפליאה והביטו בה במבט מזוגג ועורג. "הכנסנה, בנותי, אוהב אתכן עד בלי די, שלוש זה המספר המושלם".
הן היו שלישיית בנות כמו בציורו של האיטלקי, כמו האבות של העם היהודי. הן לקחו יוזמה, נהנו בעוצמה, מגיעה להן זו החגיגה.השעה הקלה, שעתן היפה עפה לה מזמן והעונג נמשך ומתארך עד בלי קץ. אוחזות זו בזו בטירוף מתמשך.
חיוך של שלווה נסוך על פניה, היא הגיעה כדי לברר דבר מה ונשארה. נמוכה, שמנה, בעלת עור נקבובי ומוזנח, נשארה כי היה עוד כסא במטבח. לו ידעה מה חתרחש כאן, בזכותה, היתה מופיעה הרבה קודם באגדה. התיישבה בחוזקה על כסא הפלדה ומצצה לימנית את פיטמתה הזקורה. השמאלית, נעמדה מעליה בלהט והחלה למשש את משמניה מלמטה למעלה ובחזרה. איזו חגיגה, איזו עוצמה נשית מענגת, ממש כמו בסרט. חשבה הג'ינג'ת המעורטלת, כאשר נשמעה נקישה בדלת.
"גם את מהאתר נפגשים? מי גילה לך את מקום המיסתורים"? היא השיבה במבוכה מהולה בעצבות משתפכת: "מאות הגברים שפגשתי ברשת. הם, רק הם הובילוני לכאן.נתנו לי זימה, נתנו לי חמלה, נתנו לי פגישה ולעיתים שתיים אך נותרתי לבדי במים. אני בת ים, רוצה את החום האנושי, את המגע יחד עם קור המים והמרחב הענק. רוצה אישה, מבינה ונינוחה, ליותר מפעם אחת בבקשה!" הן השיבו לה במקהלה נפלאה שיש מקום, לצידן במיטה. הסתדרו להן, החמש בשלווה, כל אחת בתנוחה של נועם ושמחה.
נכון, חסרה עלמה, ספרנו עד כה רק ארבע. מאין הופיעה החמישית בחבורה? אותה הן דמיינו. הם יצרו לעצמן, כדי שתשכין שלום במעונן האיכותי והמושלם. היא היתה ולא היתה שם, היא נגעה לולא נגעה בהן, הן ידעו אותה, היא היתה המשלימה. זה לקח יומיים עד שאחת אמרה: "לא פורשת, ויהי מה" כולן הצטרפו אליה בהסכמה...
הן נפתחו לאהבה כמו פרחים טריים, מניצנים פתחו זרועות, לבבות, רגליים ושאר איברים בתשוקה ובהבנה. האויר היה רווי מילים, דקויות, רוח צעירה ואיכותית. כך הן בנו לעצמן את קן האהבה המיוחדת במינה. מודות לאלוהים ולגברי האתרים, על ההפניה לאתר הכי מתאים. מקום בו ניתן לאהוב בשלווה, לקבל ביקורת, שהיא רק בונה, לפרגן ולתת, ללא גבול ולהיות פשוט: את!
את האידיליה הזו נחתום בנשיקה, נשיקה גברית במיוחד שבת הים אמש חוותה. נשיקה שהשאירה אותה מחוץ לתמונת הבנות, השלוות. היא מבקשת להמשיך לרעות בין עדרי הגברים המיוחמים ומתמסרים. זאת העדפתה ועם הבנות המקסימות, הסליחה. "היו שלום, יקירותי המומצאות, אני ממשיכה להרפתקאות הבאות. תמיד תשאר לי פינה חמה למטבח, למיטה, להעמיד במבואה ולכן - הבנות שהמצאתי כדי אותי לתקן.אם תרצו לגלות את סוד בת הים חברו האותיות הראשונות של אחת השורות בסיפורי ההזוי. גלו לו, גלו לו, הוא גברי ומוצלח. אליו ורק אליו ליבי יפתח!תודה לקוראות ולקוראים וחן חן ענקי למגלים את סודי לאהוב ליבי.
