ליבך קשוב אינך מתנועעת
את כימעט נושמת-
ומה שמצליח להכנס לריאות
גורם לך תחושת כאב.
את פוחדת מהאמת
את לא תודי בה-
היא שמורה וצפונה בחדרי ליבך
תקועה כמו כתובת מלח ...
ואת מרחפת כיד הדימיון
לא מצליחה כלל לישון
חולמת בהקיץ על בואו של יום
מדמיינת אותו......והוא לא חלום.
הבדידות שחשת לאחרונה
הולכת ומתפוגגת
גופך וחושייך שערות גופך
צעדייך, מילותייך,אפילו חיוכך
כולם דרוכים
מוכנים ומזומנים...
לקראתו...
סימבה
(סיפור זה נצפה 1,833 פעמים)
