שתיקה רועמת מכבידה
שתיקה שכזו עד ששמעתי את הלמות ליבי...
הרמתי מבט למעלה
מחפשת סימנים.....והדמעות החלו לזלוג על הפנים...
לקחתי אוויר בנסיון מר לחדול
והדמעות בשלהן מי להן יכול?
והזרם גבר ואיתו הבכיה.....וחלפה לה כמעט שעה.
והזמן קרב ובא... השעון לא עמד מלכת
מחוגיו מסתובבבים בקצב מתון
ורק אני מנסה במכאובי לחשוב
האוכל לגרום למחוגי הזמן לעצור....
והנה קרבה לה השעה
ירדתי מחוץ לביתי
המונית היגיעה...הנהג יצא לקראתי
הכניס את המזוודה לתא המטען...
ויצאתי לדרך
קשה להפרד ממקומות מוכרים
קשה להפרד מחברים יקרים
קשה להתרגל ולהתחיל הכל מחדש
אבל זו המצב שנוצר...
ואיתו אני שועטת קדימה
כאילו אין מחר
סימבה
(סיפור זה נצפה 1,951 פעמים)
