...בנאי עוסק בלבנים-אבנים מתוחות.הוא מניח לבנה על לבנה לפי סירטוט מוכן וידוע מראש.מסתת ומדביק ובסופו של דבר ניצב מולו בניין מפואר עם אנשים... ואולם כתחילת הבניין כן סופו אבנים מתות. אפור ומרובע-על כל גודלו,בניין הוא בסך הכל עיניין משעמם חסר חיים וכו'.גנן לעומתו עוסק בשתילים חיים.הוא אינו מוליד אותם,הוא גם אינו מגדל אותו לפי תכנון צפוי וידוע. ולמעשה אין הגנן עוסק בשתיל באופן ישיר,כי אם בסביבת גידולו.תפקידו הוא לדאוג לקרקע מתאימה,להשקיע נכונות,מלוא חופנים שמש ואור, והנה השתיל מוציא מתוכו את כוחות החיים שהיו גנוזים בו מאז ומעולם.מוציא פרח אחר פרח ואף נותן פרי,והחשוב מוליד ממנו דורות נוספים של פרות מתוקים.כך היא דרך העיסוק בדבר חי.אין כאן קביעת מסלול ודרך...יש כאן הענקת היכולת הטובה ביותר לצמיחה נכונה. כל זה נכון עוד יותר ביחס לאנשים חיים. מחנך הוא אומן ונדרש ממנו בעיקר אמון בכוחותיו של ילד גדל לגלות מתוכו חיים ודרכים חדשים,ועל הדרך לרכוש חברים וידידים כי בלעדיו אין לו חיים....
(סיפור זה נצפה 2,467 פעמים)
