תות אחד פגש תותה, הם אמרו: "תודה רבה". הביטו, שוחחו, שאלו שאלות, קבלו תשובות, נגעו זה בזו בידיים ויצאו מבית הקפה חבוקים, בשניים.התותה, אוהבת תותים, התות, חושב שנשים זה טוב. הוא לאוטו שלו, היא לאוטו שלה. "נדבר בפון" היא לחשה. "לא, נלך לים" הוא שאג. "רוצה לחוף...חוף זה טוב... אוהבת ים, חול וגלים ...הולכים?" הוא יצא מהאוטו שלו, נכנס לרכבה והם נסעו לים בסערה.
רחש הגלים, הציף אותם בתחושת שלווה נדירה, חבוקים, מתנשקים, מתגפפים ו..למים נכנסים. שם, בלב הים הרוחש, הוא לה לוחש: "חלמתי עלייך, כבר מחמש...אהבתי אותך כבר מארבע...ידעתי שזה זה כבר בשש..." "גם אני", אמרה ולא יספה. הם אמרו: "תודה רבה".
לא התארכה לה השעה והם כבר היו על החוף, על השמיכה. חיכו לשקיעה..."כל שעתיים חיבוק, כל שעה נשיקה" היא זימזמה והוא, נרגש ונסער, כי את השיר הזה גם הוא זכר ונצר בליבו למקרה מיוחד. "אנחנו כבר לא לבד", הוא לחש באזנה הכרויה. "אכן, השקיעה היום מיוחדת במינה" אמרה והרימה ראשה מהשמיכה.השקיעה, בוא הגיעה, האהבה לה פרחה ומאז שניהם מברכים בשמחה:"תורה רבה".
הוא עדיין חושב שנשים זה טוב אבל רוצה רק אותה והיא עדיין חושבת שבנים זה טוב אבל רק במיטה.היא לוחשת לו את עברה, הוא את עברו ושניהם, פה אחד צורחים: "לא"!הם רוצים התחלה חדשה, לא עבר, לא משקעים, לא בעיות, רק פשוט, כך להיות. להיות הם, לחבק, לנשק, להתלחשש ולמשש, עד שיחושו את האש... "כך אוהבת". היא צועקת "כך אוהב" הוא שואג, אל הים הפתוח, הם חשים משב נעים של רוח טובה, מהרהרים בשלווה: הנה הגענו אל המנוחה...
הים קיבל את פניהם באהבה והם השיבו לו רוב חיבה. נכנסו, טבלו, שחו, התחבקו והתנשקו בתוכו, כאילו היה הרחם בהתגלמותו. הוא עטף אותם בחום, ברוך ובלהט נעורים, הם נכנסו, יצאו והיו עירומים. "הים, הוא המקום לאמת הצרופה" חשבה בליבה אך לא אמרה. לא רוצה לפגוע בזו החווייה, מחכה למוצא פיו של ידידה. "תותי, אני אוהב אותך, כי את את" לחש מתחת לאוזנה. היא השיבה במבט עורג אל עיניו בדממה. עולם הדממה של הים הנפלא פתח אצלה פתח לנשמה.
היא לים מגיעה מידי זריחה ושקיעה, מעין אזכרה לאהובה שטבע.
