"כן, כן כן" אמרה והביטה בפרופילו בערגה. הוא, מישיר מבטו למרקע, היא אינה מסירה ממנו את מבטה. הוא שאל: "רוצה תותים"? "קניתי במיוחד בשבילך"! הגיש לה אותם על מגש, האכיל אותה, נרגש. אכל בעצמו, פתח פיו כשהגישה לו. הוא אוהב טעם תות, יש לו גם קרם, כאן החלה הטעות.
הוא הציג בפניה את קרם התות והוסיף: "קבלתי אותו במתנה". האישה ההמומה, השיבה בחיוך של מבוכה..בכל זאת, היא הייתה איתו במיטה, עירומה כביום היוולדה. נכונה לחלוק את עתידה ואת עברה, כאן עימו במיטה. לרגע חשבה: "הוא נראה ונשמע יותר רגיש ואינטליגנט רגע לפני.מה קרה לפתע? הוא התכוון? יצא במקרה? מכל מקום, אין ספק: את מקומה במיטה, תפנה!"
קמה, התלבשה ונסה על נפשה! לאן לנסוע? הדרך ארוכה... לאן להעלם? הייתה במבוכה. רעדה בכל גופה. לא הצליחה לחשוב צלול, מה לעשות? אכן, זה לא תעלול. הוא נבזה וחסר טקט אבל היא היתה זוגתו כמעט.. מה עושים? חשבה בליבה ההומה. לאן להגיע? מה יקרה?
התניעה את האוטו, עזבה את השכונה, הצפינה והצפינה עד שלא ראתה. הדמעות שטפו את עיניה, לא רואה... עוצרת, מנסה לנגב, מתמלאות מחדש..כך שעה שעתיים, הזמן חולף לו בינתיים. הוא לא מתקשר, ודאי כבר העביר את הקרם לגוף אחר. של אישה חדשה, טריה וברה שתתייצב מול המראה, זה רק עניין של זמן. כזה הוא הגברתן. תותים הוא אוהב.
החליטה לא לוותר. חזרה לביתו. הם שכחו את הדלת לנעול. הריחה תותים, קרם וטריים. הצמידה את אוזנה לחור המנעול, ראתה אותו, יוצא לטיול. טיול על הגוף הטרי שהגיע. נוגע, מתנשף, מזיע ומזייף. לה זה כואב . "את מי לשתף"? היא חשבה לה. "מה לעשות"? "אין לאן ללכת ואין למי לבכות". הרהרה במר גורלה: "הוא עסוק, הוא לא יקשיב לי עכשיו". נרדמה בסלון. לבדה, בלי קרם תותים אך עם הרבה חלומות.
עם שחר, ניעורו משנתן שתי המרוחות. הביטו זו בזו ולא ידעו אם לצחוק או לבכות. הוא נחר קצובות, בחדרו המבריק. הן נאנחו זו בזרועותיה של זו, את שתיהן הוא פעם הדליק. תותים הוא הביא, קרם תות היא נתנה לו מתנה, לא ידעה שכך תמצא חברה...
ולכם, קוראי היקרים, אגלה זה הסוד: זו הפעם האחרונה שנעניתי, לא עוד!עוזבת האתרים, חוזרת לייסורים. עדיפים ייסורי הנזירה מהשפלותיה של השנייה.טוב שחזרתי, את הקרם לראות ותודה שהצלחתי גם לכם את האמת להראות!
