ריב וריבה נפגשו על המדרכה. היא שותקת, הוא משחק לה בצמה. היא מתנדנדת בתאווה, הוא לוחש לה: אהבה. היא צורחת: ריבה! ריבה! הוא שמח שאין מריבה. הוא זונח את הצמה, מוריד ידו אל גבה. מתגפפים, על המדרכה, מתנשקים ארוכות, מחבק אותה, היא עומדת לבכות. הנועם והרוך של מבטיו בשערה, ממיסים אותה וסוחפים את שניהם בסערה."בואי, ריבה, אוהב אותך עירומה". היא צורחת: "רק עוד רגע, עוד דקה, נשאר כאן, על המדרכה". הם מביטים זה לזו בעיניים כחולות, מצפים לבאות.
לפתע, מופיעה פיה עם פנס זרחני. מבקשת: "קחו גם אותי". היא נעימת סבר ומראה, שיערה הארוך, משתפך לו על עורפה ,מסופר היטב ויפה, צבוע בגווני הבלונד ומקפץ לכל עבר כמו מבקש: עוד מבט עורג, עוד ליטוף, עוד משיכה תאוותנית. עיניה הכחולות כמו מתחננות: "הבו לי מקום, הבאתי בושם מעולה, הריחו חברים, נבלה בנעימים". היא אוהבת אותם, הם מקבלים אותה בחיוך של מבוכה, כאילו הצטרפה עוד בת למשפחה. מתבשמים השלושה בבושם הכתום, התפוזי, כמו המגבת בה יתנגבו בהמשך,הבושם נקרא: "ליברטה". "חג החרות, הלא כן?!" הוא אומר. והשתיים עונות לו במקהלה מזמרת: "אכן, החרות, שלך, אין אחרת. לך החרות לטעום, לגעת, ללטף ולתת, אז לך עם זה! זרום עם תחושת החופש הנפלאה, הבה נאהב ללא הגבלה".בעוד הכל מהרהרים בזו האמירה, נכונה להם הפתעה!
משום מקום, הופיע הקוסם: "אני כאן, ממש בשבילכם"! הוא אמר והתכוון את רצונם לרצות. ליטף אחד אחד, הצחיק ודגדג, מוכן את כל העולם להם לתת. מקרקר, מדלג, מצחקק, שיניים חושף, העיקר שיהיה להם רק אושר וכייף. הם התדגדגו, צחקו, נגעו ונהנו עד שלפתע הכל קפאו: "אנחנו שוב במקרר הגדול" הם אמרו זה לזה ובכו בקול. אם השף את המקרר שוב יפתח, נלחש לו במקהלה מזמרת: "הוצא אותנו שוב, אין דרך אחרת"! הם ידעו, שכאשר השף יפתח, הם יוכלו לצאת, להיות חופשיים כמו פרפרים מהסיפורים הטובים. הסיפורים על חופש, חרות ודרור! רק הוא, יכול לעזור!
חבוקים, מתלטפים, בוכים ומקווים, הם ישבו במקרר, יודעים שהעזרה לא תאחר. הם ביקשו לצאת לעולם הפתוח, כדי קצת זה מזה לנוח. כדי לחשוב בחופשיות על המערכת החדשה הזאת, אולי להתחלק מחדש לזוגות?! הפיה עם הבחור המכסיף תכול העיניים והקוסם עם האישה הבשלה, האוהבת ים ומים.או אולי, יתחלפו היוצרות?!
האם הפיה תצמד לקוסם הנפלא והיצירתי כסוף השיער יקח לו את האישה היצירתית והיצרית?!
או שמא, תתפרק לה כל החבורה, מבושמת ב"ליברטה" ותפיץ את דבר הדרור לכל עבר?! הקוסם, הפיה, האישה והגבר, יפוצו ,בדילוגי חופש עם הרוח לכל כיוון. יעבירו לעולם מסר נכון וחכם: במקרר, הכל קפוא ואטום, צריך שהשף יפתח אותו, יעניק חרות לדמויות, זאת צריך לעשות, כדי פשוט: להנות.הוא קרב למקרר, פותח אותו יותר ויותר...
הנורה נדלקה ואיתה כל החבורה: "ליברטה, חרות, דרור וכייף, תודה רבה לך שייף". הוא הוציא את כולם לחופשי ועמד לו, כל כך תמים ואנושי. חייך את חיוכו המבוייש אך בוטח וחשב לעצמו: "עכשיו, את מי אני אלי לוקח"?!
זאת לא תדעו, קוראי היקרים, כי ישנם כאלה סיפורים, שלעולם לא מסתיימים. כזה הוא סיפורנו, כלומר: פותח המקרר שאת הכל שיחרר לחופשי, יבחר לעצמו כיצד להגיע לשקט נפשי. הבה נעניק לו את החופש האמיתי, ולא נסגור אותו בתוך הרעיון הסיפורי. מגיעה לו חרות, מגיע לו דרור, אנחנו אחריו בחום ובקור!
