השוק הצבעוני, על דמויותיו הציוריות קסם לי תמיד. אהבתי ללכת מוקדם בבוקר, לפני שנפרשו כל משטחי העבודה והדוכנים. אהבתי את ריח הקפה השחור, עם ההל. אהבתי את ריח הנענע עם השיבה. היו בשוק ריחות טבעיים: רקב הירקות והפירות, היריעות המעופשות שיגנו על הסחורה מפני השמש, כל היום, הקפה, התה, צלחות הקוסקוס המהבילות ויש גם מי שהזמין שקשוקה חריפה. בקיצור: חגיגת ריחות נפלאה, המחזירה אותי לאדמה, לקרקע המציאות.מבטי הסוחרים על ישבני ורגלי, היו תמיד מחמיאים לי ומזכירים : יש חיים, לא הכל זבל..סירחון, כסף, יש חיים יש יופי, יש תאוות יצרים. אהבתי את התחושה שלא צריך לברור מילים, צריך פשוט לדבר בחופשיות, מוטב לחייך, לכבד והעולם כולו שלך, בכף היד.
היום, כשאני מגיעה לשוק, הריח, הצבע, הצורה והמבטים שונים לחלוטין. הם כבר זרים ומנוכרים לי. אינני מסוגלת להגיע כה מוקדם, אוהבת לישון בבוקר. מגיעה כשהכל כבר פרוש ומבטי הסוחרים משום מה בוהים, חסרי משמעות. אין את החיות שהיתה אז... גם הסחורה, עמוסת הורמונים, מנופחת, נקייה, חלקה, עם מדבקות, ניילונים וכלי פלסטיק רבים. זה לא זה.יוחזר השוק המקורי לאנושות!
געגועי לדבר המקורי, לזה שלא יחזור הובילו אותי להחלטה: עלי לטפח גן ירק בגינה. אצור לי שוק כלבבי, שם כולם יביטו רק בי. שתלתי לי תבלינים, מלפפונים, פלפל, עגבניות, חסה, בצל ירוק ולבן, שתלתי תפוחי אדמה, שמיר כוסברה, סלרי, צנון ועלי מנטה. הכל בהרבה אהבה. השקיתי, טיפחתי, עישבתי וחיכיתי לתוצאה. לאט לאט גיליתי גן ירק מטופח, המניב ירקות מופלאים. אבל , מה עם פרי? צריך ללכת לשוק..אמרתי לעצמי. מילאתי סל יפה עם פרי עמלי, מהגינה ויצאתי לשוק, להחליף סחורות.
הסוחרים הביטו בי במבט אחר, שונה, בהערצה. כמו אז, בצעירותי.לא על הרגליים, כי הן לא חשופות אבל בהחלט על ישבני, הבנוי לטלפיות.הם שקלו ונתנו בתמורה" תפוחים, תותים, אגסים, תפוזים, פירות מכל הצבעים, הצורות והמינים. הפכתי חלק מהשוק, שמחה ועליזה חזרתי הביתה, לגינה. תכננתי מטעי פרי, אזור של תותים, אבטיחים ומלונים והיתה לי מטרה: להזמין את הסוחרים לחגיגה אצלי בגינה. גינתי אורגנית, אלא מה? הייבול דומה מאוד למה שפעם היה.
גם אתם, קוראי היקרים, מוזמנים להפוך לירוקים. קחו לכם חלקה קטנה, משכירים אותן בערים הגדולות, טפחו לכם פינה ירוקה ונפגש בשוק, עם הסחורה. נחזיר את הריח, הטעם והאהבה! ב ה צ ל ח ה !
