השארתי אותו במים,וגם נתתי לו את התנאים הכי טובים שיכולתי,אבל...,הוא לא יכול לחיות לנצח,בכל יום אני מרגישה,
שהוא ישאר לנצח.חלף יום ועוד יום...,ואני סופרת את עלי הכותרת שנותרו,בכל יום אני מרגישה,שאני רוצה להשאיר את הפרח לנצח,שיהיה מונח שם עם אותו הריח,ואותו הצבע,ועם אותו עלי הכותרת,שהוא ישמור על יופייו,ושהוא ישאר לעולםםםםםםםם...,ולתמיד...,ושהוא יהיה הפרח של אהבת חיי,ושהוא יהיה בעצם הפרח הכי יפה בעולם,אבל אני יודעת שהפרח שלי ישאר לעד והוא יהיה מונח באותו המקום,ובאותו המצב,בלי אותו הריח,ובלי אותם עלי הכותרת,ואפילו גם את הצבע הוא כבר איבד,אבל...,אני יודעת שאם הזמן הוורד יפרח לו מחדש,ואני אפילו יודעת,שזה יהיה אותו וורד,ואוכל להתבונן עליו מחדש,ואני שוב אוכל להתבונן שעות,ולמחוק כל מחשבה רעה,ואני מאמינה שהכל עוד יחזור...,כמו שהיה, עם אותו הצבע האדום, ועם אותו הריח,ועלי הכותרת,ויחזיר לי את החיים בשלווה,והריח מיתפזר בכל מקום אפשרי,בכל מקום שאמצא בו את דרכי,כי זה הפרח שניתן לי,מכל הלבבבבבבבבבב,ובהמון אהבה,עם חיבוק,והרבה חיוך,ומבלי כל מחשבה רעה,כי זה הפרח שבא מאהבה,וזה לא הזמן ליקטוף את הפרח שלי
(סיפור זה נצפה 774 פעמים)
