מדליקה את הסיגרייה
יושבת מחכה
שרועה על המיטה
מרוקנת טמאה כולי
עם חור עמוק
חלום או מציאות
תתעוררי בבקשה
זה בעצם סיוט
אני הסיוט
אתה קם
הסדינים הפוכים
הריח שלך משתרע על המצעים
אני קוראת.. בשקט בשקט
בוא אליי.. בתקווה שתשמע אותי
העשן ממלא את החדר
תחושת הגועל לא עוזבת
מלוכלכת
עוד סיגרייה אחת ..
קוראת שוב בעוד אתה מתלבש
בוא אליי הפעם הרמתי את הקול מעט
קח אותי
נוגעת בחלצייך
מפתה
עוד דקה ועוד דקה
הזמן בורח
בורחת האפשרות לחיבוק
שרועה
חסרת שליטה
מתחננת קח אותי
תרצה אותי
המאפרה מלאה
החדר אפוף
אל תלך
אני אבודה
דקה ועוד דקה
אתה כבר ממהר
אני קוראת בקול
תישאר
אני נואשת
אתה כבר לבוש ואני ממשיכה...
לגעת לפתות
אולי אזכה לחלום גנוב
והריק הזה ייעלם
הגעגוע ייתרחק
ואפסיק לרצות
אפסיק לקרוא בשקט ובקול
אפסיק למלא את החסר
תעירו אותי אותי מהסיוט המתמשך
מהנסיעה לבד
מהריק
נכתב על ידי
אלה, אישה בת 38 מאור עקיבא, בתאריך 30/06/2015
(סיפור זה נצפה 3,746 פעמים)
