בוששה מלהגיע,,,
כמו אותו קרמורן השחור
שעומד בקצה השילדה החלודה הטבועה למחצה
באחת המיפרצונים הרחוקים ,
בשמורת הבונים...
מקורו דרוך ומבטו מיישר מבט עד לקו האופק ..
כך שעות ברגליו הזעירות שצבעם אדמדם
צופה ומחכה
כך כבר שעות משעות הבוקר המוקדמות
שבת היום..
ומי יודע ודאי כבר שנים,,,
כך מדמה כמיהתו שלו.
גל ועוד גל ורחש הגלים המקציף, אינו דומה אחד למישנהו.
והיא בוששה מלהגיע,,,
ומייחל לרגע ,,,
כמעט בתחנונים,,,
כמו אותם דרדר וקוץ יבשים וגם הפרח הניסתר שם בין נקיקי ההרים , בלב המדבר הלוהט.
אמצע אוגוסוט,
ומצפים לגשם שיבוא
וירווה את צמאונם
ופריחה מחודשת תציץ ,,,
כך כמיהתו שלו..
בוששה לבואה..
הגעגועים הרבים שמתמשכים וכאבי הגוף כול פעם שעולים..
הציפיה וההמתנה המרובה ..
כיאה הם כמו אתו
הקרמרון השחור הסבלני
שממתין לצוד לכדי להשביע את רעבונו..
וכמו הפרח הבודד בין ניקיקי ההרים המאדמים
כך הם בשעת בין ערביים
כששמש נעה לה לאיטה מערבה משם..
בוששה עדיין מלהגיע.....

נכתב על ידי איציק, גבר בן 65 מצרופה, בתאריך 28/10/2020
(סיפור זה נצפה 1,986 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]