הייתי בא והלך חליפות באתר היכרויות מסויים. בא הייתי אך לזמן מדוד. ומהי מידה?, מידת סבלנותי שפקעה, או פעמים שהייתי בר מזל ומצאתי את שחשקה בי. כן, כן, לא בררן גדול אנכי, הן חתונה לא תהיה מנשוי ונשואה. גם אהבה גדולה מעולם לא צמחה לה כאן. אולי מריבוי המשתתפים ואולי ממיעוט הזמן שעמד לרשות הזוגות, שאך שעות גנובות עמדו לרשותן. אך זוטות של אהבה היו לי. לא אכחיש ולא אתכחש למציאות. כי אכן היו לי זוטות של אהבה שפלטן הים אלי. פעמים שהיו מכוסות אצות ירוקות ודביקות, וחלפו עידן ועידנים עד צוחצחה אותה אהבה ונראתה במלוא הדרה, ופעמים שפלטן הים נוצצות ובמבט אחד זהרה לה אותה אהבה, כיהלום מלוטש משקלו ארבע מאות קארט. וזו אהבה הייתה בוערת בבטני, פרפרים אמרו לי, דומה היה כי נשרים היו, מה לו לפרפר קל מעוף ועדין גוף לאותה תזזית שאחזתני. הן דומות היו אותן אהבות לאותו מנוף רב עוצמה המנענע את עצי הזית ומנער מעליהן את כל הזיתים בתקופת המסיק. כך אחוני אותן אהבות. והנה, לא עברו שבועות מועטים, והיו אותן אהבות מתפוגגות, את מקומן אחזו בעבותות, שעות לחץ ומהומה. הן מקומן של אותן אהבות היו שעות גנובות, ואם לא די בלחץ מצד הטבעת שעל אצבעי, באה ולחצה עלי גם טבעתה שעל אצבעה. ואולם לא אתעלם גם מרגעי האושר, אלו מול הים הגדול הנשקף מכל אחד מחלונות הדן בתל אביב. אלו, עת הייתה אהובתי עומדת לצידי, בידה משקה, והיא תמימה כביום היוולדה, לבד מאותה טבעת. אלו הרגעים שווים היו את כל אותן שעות וכל מפכי הנפש מאותן אכזבות שנחלתי באותו אתר היכרויות, עד , עד שבאה זו אהבתי.

(סיפור זה נצפה 818 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]