אחר האמת, אני חייב לעצמי את ההבהרה הזאת, אני חייב את האבחון וההסתכלות הפנימית אל תוך הנפש. הגם שחשבתי שיודע אני את עצמי, ומכיר אני את כל נפתולי נפשי. הנה כל פעם מחדש, מגלה אני רובד חדש, שלא ידעתי על קיומו. היום נוכחתי לגלות בעצמי דבר חדש, ישן. אולי אינו חדש כלל אלא רק נתגלה אלי בפן חדש. כבר מימי חורפי ידעתי שאינני מסוגל לקבל "לא" כתשובה. ידעתי זאת מהפעם הראשונה בה שכבתי על ריצפת הסופרמרקט, עת סירבה אימי להוריד מהמדף את השוקולד אותו רציתי. לאורך כל ארבעת עשורי חיי, נוכחתי שוב ושוב, בעובדה שאין בעיה לא פתירה, אלא יש חיסרון באדם העומד מולה. זהו הקו המנחה בעבודתי, וזהו גם הקו המנחה בחיי האישיים. אני נמשך למחוזות היותר קשים. הם יותר מעניינים והאתגר הוא האוויר. אינני יודע מה פירושה של כניעה. לכן גם מצאה חן בעיני העובדה שארנסט המינגווי ירה לעצמו כדור בראש, עת גילה שהמחלה היא סופנית, למרות שיאמרו מי שיאמרו שהרי הוא לא נלחם במחלה אלא נכנע לה. לדעתי הוא ניצח אותה ברגע שהוא לא מת ממנה. הוא הרי חי כאכסיטנציאליסט, אדם שרואה עצמו כמרכז וכל העולם מסביבו נברא עבורו, ולא יתכן שאותו עולם יכניעו. כשהאדם מרגיש שכל העולם עבורו נברא, לא יתכן שיעמוד כנגדו דבר, ואפילו לא הטבע. ומכאן הדרך פשוטה לומר הכל פתיר. ואת, כן את, השטנית עם העינים הסגולות והגוף הממוצע או את, הבלונדינית עם הגוף האתלטי וגם את הנחמודת שאך זה עתה סיימת פרק א'. אתן כולכן בטווח קשתי. ראו הוזהרתן..... הי זה לא אני זה הוא................שלכם (ילד פה גדול)
