יושבת חבורה באמצע היער,שעת צהרים קרירה .השמש משחקת משחקי אור וצל,כולם יושבים וכותבים.המוזה פשוט שם שורה.תמיד כתבתי אני אומרת לעצמי אבל אף פעם לא קיבלתי ביקורת מאנשים מקצועיים וזה לגמרי אחרת ממש מלחיץ.היד כותבת וכותבת, הלב הוא שמנחה אותה אך ישנה גם מנחה, סופרת שכותבת ומפרסמת.זה מקצועה.שעת ערב מאוחרת והיד עדיין כותבת.רק היום אני מרגישה כמה שאני עייפה אילנית מספרת את סיפורה וגם ניר וישראל וארצה וענת הם כולם סופרים, כולם כותבים מוכשרים.הפרידה מהחבורה היתה קשה,אני זכיתי במתנה...סדנת כתיבה...אולי יום אחד גם אני אהיה סופרת ח ח ח ח ח ח ח ח
.
