היום המאוכזב.
לפני כשנה + הגעתי למרכז להתגורר עם אחי היקר שדאג כל הזמן שאני יושבת לבדי בביתי הגדול וילדיי מתגוררים במרכז. יום אחד אחי בא אליי וביקש מימני לבוא איתו לנסות את מזלי במרכז ולהיות ליד הילדים, אכן עשיתי צעד זה מצאתי עבודה טובה הילדים היו באים כל הזמן וארוחת שבת היתה מלא שימחה. במשך כל אותה תקופה נהנתי מאוד בעבודה עם הילדים ויחד אחי שחי עם אישתו, הכל התנהל כשורה בכייף בשימחה בלב בלהכיר את העיר החדשה לבד למדתי את כל הדרכים לאן לפנות לאן ללכת. הכרתי לי גבר נחמד שהיה לי טוב איתו והוא היה לו טוב איתי נהנינו מהרגעים שלנו יחד לאט התרגלנו אחד לשני אהבנו אחד את השני ומכל רגע יחד. אחרי תקופה של כמה חודשים חשתי לא ראויה לגור עם אחי ואישתו אין יותר את הבוקר טוב אין יותר את השלום פרצופים { מה את עושה כאן מה התנחלת כאן, למרות שהשתתפתי בהוצאות מעל ומעבר} החלתי לחפש לי חדר לבד משלי ואכן כך נעשה, עברתי לי המשכתי לעבוד רגיל חיים רגיל עם הילדים המשכנו להיפגש בערב שבת. אחרי תקופה של שנה+ התחיל מצבי להיות דיכאוני הייתי שבורה ראשי מתנדנד לו האם לחזור לביתי או להמשיך עם הדיכאון וכך הוחלט לחזור לביתי היקר האהוב וכן בצער עזבתי את הבחור עם עצב בלב וכאב . חוזרת אני לביתי מאוכזבת שכך ניגמר ההעברה למרכז שהתרגלתי לשקט מכל המשפחה, אבל היום אני חוזרת למסגרת המשפחה שלפעמים באים לבקר לפעמים פותחים לך את הדלת לומר שלום מה שלומך. ובכן חברים יקרים קשה לחזור אחרי תקופה לעיר שלך שגדלת בה ונולדת בה כך כתוב לאדם מלמעלה ניסית את חייך במקום אחר מיצית את חייך בעיר גדולה והיום זהו תחזור למקומך , זהו חברים יקרים ניפרדת בצער באכזבה לעירי לחיות את חיי וחי השיגרה נמשיך להיפגש כאן מעירי המתוק אשר מביאה לי שימחה בלב להיתראות חברים יקרים רק בריאות ואושר לכל אחד מכם מהמאוכזבת.
(סיפור זה נצפה 416 פעמים)
