כן, כן, כן, הם מתקדמים לעבר המסעדה. האורות מעומעמים, המוסיקה שקטה, המפות בצבעים רוגעים והוילונות רכים ומלטפים. הכל חיכו להם בצפייה דרוכה. הם נכנסו בחיבוק, בהו אל חלל המסעדה ולפני שהתיישבו העניקו זו לזה נשיקה עסיסית, רטובה ונעימה. התיישבו להם, על הספה בתנוחה רגועה, נתנו לגופם את הנינוחות המתאימה וחיכו להפתעה.
המלצר הראשון, אותם חיבק, מיזמז ונישק, אך לאכול עדיין להם לא התחשק. המלצר הרביעי, רמז להם בשלווה: הכנו לכם ארוחה. הם לא רצו לאכול, הם אכלו כבר הכל. היו מלאים ושבעים ממעשה האהבה. המלצרית הזקנה, רק היא אותם שברה. היא הגישה להם את הארוחה.
פירות ים בשרניים ברוטב כה טעים... דגי ים ממולאים והרבה הרבה שתיה, מה שמתאים: יין, לימונענע ומים צוננים. הכל היא דחסה לגרונותיהם הצרים, דחסה ואת החשבון להם מסרה ונעלמה.
החשבון כלל: אהבה, חרמנות, נשיקה וחיבוק. המחיר: ממוצע השוק - פעמיים באמצע השבוע ופעם בסופו... זה הקצב של בני הזוג, זה המוטו שלהם, לכן נתנה את החשבון ונעלמה להם.זה היה היום בו לא נפגשים, לא מתמזמזים ולא משלמים..
.ולכן: היא נעלמה לעולמים. על טעות משלמים..
