אחרי הכל... כבר נדמת
אחרי שאת ליבי בילבלת,
לא הוספת לומר- יש טעם מר...
כי אחרי הכל החרשת.
החרשת ואני ציפיתי
לראות מילותיך-יגורתי
באותה ציפיה דרוכה-
רק למהממת רשמתי תגובה...
והיה קצת והוא נמוג...
סוף סוף-צפינו באור...
ואז שוב היגעת לרגע
"ירית "שוב ושוב-ונעלמת.
ואני שוב נותרתי לבד אחרי הכל
מנסה לשרבט-ומוחי לא יכול
אכן מבולבלת אני לאין ארוך
ממך יקירי-ממש ברוך...
ממתינה לבוא השעה
ואולי יחדיו נשתה לשוכרה...
ואז נוכל שנינו לשבור את הכלים
ניגע בשמיים-נושיט ידים,נוריד כוכבים?
והנה אחרי הכל,שוב קוראת סיפורים של אחרים
נהנת מחייכת,לעיתים מגיבה ומפרגנת
מעטפית מגיעה דעתי מופרעת
ומיד מנסה לכתוב =בלבולי דעת...
מוקדש לך שוב= סימבה
(סיפור זה נצפה 2,189 פעמים)
