שהסערה שקטה..השמש זרחה. משב רוח רענן הביא איתו ריחות של ים.חשבתי על כל מה שקרה בחודש האחרון...מלא תהפוכות.גדלתי למדי...יצאתי לי למסע בלי תכנון מוקדם..החלטתי שאני רוצה לראות את הים. כן אותו הים שמקשיב לליבי..אותו הים שמושך לגלים ,מנסה להתיש אותם עד אין סוף..רחוב ועוד סמטה..סוזאן דלל- מתחם רועש מתמיד..עשרות אנשים..כולם עסוקים בעניינם...הנה עוד רגע קט..חוצה את הכביש...כבר חשה את הדשא..ושוב הכל עולה וצף..זכרונות כואבים על אוהבים מהעבר...פעימות שמחה על חברים אמיתיים מכאן ועכשיו..חברים יקרים שחפצים ביקרי בלבד..אותם החברים חסרי האינטרסים למינהם..חברים אמיתיים שאני יקרה להם.והם לא מניחים לי בריגעי המשבר.שואלים ודואגים.רוצים למלא את החסר..מניחים לעניינם שלהם,לא מפסיקים לדאוג...הנה הים מוציא ממני את הכל.את התודה הגדולה לכם אהוביי שלי-לכם שלא הטלתם בי דופי לרגע.אתם שבאמת אוהבים אותי...לכם אני כותבת זאת באהבה ותודה אין קץ. תודה על שהייתם בשבילי ,ועוד אינכם איתי..תודה על כל רגע שאתם חושבים עליי..ההליכה לים הבהירה לי חד וחלק...הכל מאחוריי..חזרתי לעצמי ובגדול..ושוב בזכותכם שלא הנחתם לי לרגע להיות לבד...אוהבת מעריכה ומוקירה .................שלכם סימבה
(סיפור זה נצפה 1,990 פעמים)
