"מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים
מה אשווה לך ואנחמך בתולת בת ציון-כי גדול כים שברך,
מי ירפא לך?" איכה ב' 13.
פעם ניסיתי להדמות לעיוור שעבר ניתוח ובו נפקחו עיניו.
ואז ראיתי עולם.
ובדימיוני אני מנסה להסביר לחברי העיוורים את מה שרואות עיני...
ולא הצלחתי להבין מדוע חברי לא מסוגלים לראות דברים כל כך ברורים.
ומאז למדתי שלכל אחד הראייה משלו.לא כולם יכולים לראות כמוני-
להבין כמוני-
לקבל דברים כמוני-
הרי כולנו כאן בארצנו המובטחת,ארצנו הקטנה.
ארצנו שבעה ולמודת קרבות.
ובכל שנה בה ארצנו חוגגת לה יום הולדת , נכתבים שירים לכבודה.
נערכים טכסים וימי זכרון,
מסיבות רחוב זיקוקי דינור שמחה וששון ,מוסיקה ותמרות עשן.
אני רואה את ארצי שלי כמו שהיא... צעירה שעדיין לומדת איך לשרוד.
אף אם לעיתים נוצר הרושם של ארץ אוכלת יושביה, שהמיסים והגזרות
גדולים מנשוא... והחיים "קשים". עדיין ולמרות הכל,אוהבת אני את ארצי שלי...
כי אין לי ארץ אחרת
זו ארצי מולדתי- בה נולדתי
כאן ילדתי את בני
כאן קבור אבי ז"ל
כאן חבריי האמיתיים
וכאן אני אוהבת לחיות-למרות כל המגרעות.
מזל - טוב לך ארצי שלי...
כאן אני נשארת...
(סיפור זה נצפה 1,732 פעמים)
