שריפה בעיירה. פרק- ב.
מובן שיש כאן ביקורת על כך שבמקום להשקיע משאבים בטיפול שורשי בבעיה,
אנו משקיעים אותם בניטרול של הבעיה , שבעצם נשארת על מקומה.
הרובד הגלוי ביותר שהסיפור חושף בפנינו הוא הרובד הלאומי .
לפנינו ציור של מצב גלותי.שבו היהודים מתייחסים אל השריפה כאל דבר שחייב לקרות.
מה שהם יכולים לעשות במערכת הזו הוא לכבות.חוסר האונים ואוזלת היד מבצבצים בכל שורה של הסיפור.
מדוע לא לגרש את הגויים ,וממילא לא תהיה עוד שריפה?
שאלת הילד היא על עצם הגלות. היא שאלה שאינה מקבלת את המציאות המעוותת שהוא גדל בתוכה.
המיוחד הוא שבניגוד למבוגרים סביבו , הוא חושב על אפשרות אחרת,בעוד הם שקועים בתוך המציאות הקלוקלת שמכתיבה הגלות.
לשמחתנו,זכינו ומאז שבנו אל אדמתנו. ועדיין,הילד שבאנו אינו מבין מדוע עלינו לכבות כשאחרים מציתים ומדוע איננו מטפלים במציתים...
הרובד העמוק יותר שבו מטפל הסיפור הוא הרובד האישי,הפרטי.לא
אחזור על זה כי כתבתי בפתיח..כאן מוצגות שתי צורות של טיפול באותו יצר הרע, באותה נטייה שלילית .
יש הנוקטים בשיטת כיבוי השריפה. אין טיפול שורש ביצירתיות, יש ניסיון לפתור את הצורך , את התאווה,בנקודה זו בלבד. יש רצון לנצח את הקרב הספציפי הזה.
האמת צריכה להאמר כי זהו דבר טוב וחשוב,
אבל קושיות הילד במקומה עומדת. למה לכבות שריפה כשאפשר להתייחס לגורמים המציתים את האש?
(סיפור זה נצפה 705 פעמים)
