הולכת לי בדד בשעת לילה מאוחרת.
תכני הימים האחרונים השפיעו עלי ומאד.
מאידך לחץ מתון בעבודה, סוף שנה כבר בפתח. וכבר דשים בחופשה הקרבה.
וחיי שלי לפתע שוב לא מאירים לי פנים.
חשבתי שאני חזקה
תמיד הייתי לוחמת
עמדתי בגבורה יתרה בכל משימה
אבל הנה אפסו לי כוחותי.
המיטה היא החברה שלי בימים האחרונים.
אין לי חשק לצאת ממנה.
התקרה הפכה פתאום לגלובוס...
כל רחש מבחוץ גרם לי לאי שקט...
החלטתי לקום וללכת לים. כן הים שתמיד ממתין לי . אותו הים שתמיד רוחש.
חשבתי לי כמה סודות הוא צופן בתוכו?
היש מצב שאי פעם ירגיש חולשה? היתכן שלפתע לא ירצה לזרום? לא ירצה גלים שצף וקצף?
היתכן שימאס לו לבלוע את השמש בערבו של יום?
היתכן שלא ירצה בדגה בתוכו שלו?
לא ממש לא יתכן כזה מצב...
ואני שישבתי ונשמתי את הים- את המקור כוח הבילתי נידלה -
ניסיתי להיות לפתע ים...
והבנתי למה הוא חזק...מאיפה יש לו הכוח לגעוש ולגעוש ללא הפסקה.
הבנתי לפתע את דקות המנוחה של הים.
הבנתי את המשמעות של גאות ושפל.
וכאלה הם חיי חיים עם גאות ושפל.
ובימים האחרונים אני בשפל...
את האיש שאיתי שילחתי מעל פני ברוגז...
הלחץ בעבודה גרם לי להתמרד (ביקשתי תוספת שכר)
גופי עייף לאחרונה.. מין הרגשה של ריקנות
אבל שרה הצליחה להעיר אותי-
השיחה איתה הבוקר גרמה לי לקום ולהתעורר- אפילו שהיא רחוקה היא הצליחה להרגיש שאני מותשת. אין ספק שהשיחה מארץ הקוריצות עשתה של שלה.
כהרגלה בקודש היא אלופה בלהעלות לי המורל...
בזכותה קמתי מהמיטה לבוקר אחר. ישבתי וחשבתי ונכנסתי לאתר לקרוא את שכתבו לי כאן סטנלי והחברים. וכאילו שהכל היה מתוזמן.
התגובות החמות של המגיבים והשקט ששורר כאן כבר כמה ימים העלה לי חיוך.
ושוב בערבו של יום השישי בעומדי מקבלת את שבת המלכה, מצאתי עצמי מברכת שוב ושוב את חברי בכל הברכות שאני מכירה. ואכן חברים טובים ואמיתיים בלבד נותנים את הכוח מבלי שיחושו בכך לעיתים.
ולכם חבריי היקרים -
בכל מצב של שפל וגאות, גם שרע לפעמים, ויש הרגשה של חוסר אונים
תמיד אני זוכרת את החברים שלי- שהם לי משפחה חמה ואוהבת.
תודה לכולכם על מה שאתם
גאה בזו החברות
גאה להיות חלק מחבורה מגובשת שכזו.
אוהבת אתכם בדרכי שלי
ושוב תודה גדולה לשרה ולאפרים
מחבקת בחום
אוהבת סימבה
