מרגישה משוחררת -
מהלחץ.
שבועיים לא קלים כלל וכלל.
מאידך עבודה מתישה, אבל שכרה בצידה.
כמה שהיא מתישה ותמיד שאני אומרת זהו לא ממשיכה יותר
חיוך וחיבוק של ילד מחזיר אותי לעולם האמיתי שלי.
כמה יפים היו הילדים שלי ביום ד' האחרון...
כולם לבשו לבן כיאה ליום שכזה.
הלכנו לבית הכנסת השכונתי...לכולם זר על הראש
וכל יד נשאה טנא.
הייתה התרגשות בפתיחת ההיכל
וכולם עמדו בטור מופתי ובשקט התרגשותי
כולם המתינו לספר התורה...
וכולם ניגשו לנשק,
היו כאלה שהאדימו
והיו כאלה שזו להם הפעם הראשונה בבית הכנסת
החזרה לגן הייתה מלווה בחוויות ודיבורים קולניים במיוחד.
אכן שבועות
חג מתן תורה
ויש ילד אחד חכם במיוחד שאני קוראת לו "גוגל"
שנכנסנו לגן רץ אלי ואמר לי כך
חבל שאין בית מקדש- חבל שהרסו אותו, אבל שתדעי
הרגשתי היום כאילו אני בבית מקדש.
אני חושבת שהרסתי לו כמה צלעות בחיבוק שנתתי לו
ממש מעכתי וקיפצצתי אותו.
זהו שכרי מביקור בבית הכנסת השכונתי עם ילדי הגן המדהימים שלי
מוגש לכם ילדי היקרים באהבה רבה.
ותודה על האנרגיות שאתם נותנים לי יום יום.
ולמרות העבודה הקשה
אני אוהבת כל אחד ואחת מכם
סימבה
