ביום שהוא הביא לי טבעת....
נפגשנו לקראת הצהריים, השמש קפחה בנו ללא רחם.
ישבנו בחוף- על אותו הסלע שעליו אני תמיד יושבת ומדברת אל הים ואל בוראי.
מהבוקר קמתי בהפוכה, תחושות של איכס ליוו אותי עוד בטרם ציחצחתי את שיניי.
כשאסף אותי אמר לי כך:
יפה שלי זיכרי את היום,
היום הזה כולו שלך
היום הזה יקח אותך למחוזות אחרים.
היום הזה ממש- אני מציע לך נישואין.
הסתכלתי עליו, פערתי את פי מהסיבה שלא ממש הייתי מופתעת.
זוכרת שרה שסיפרתי לך?(הרחתי כל צעד שלו)
בקיצור ביושבנו כך על הסלע כייאה ללוחם שוורים,קד קידה ביקש את ידי והציע לי נישואין, בנשימה אחת פתח קופסא שהוציא מכיסו, והגיש לאצבעי טבעת.
מה שהשבתי לו ,לא מין הראוי לספר לכולם, אבל התמליל היה בערך כך...
הוא התעקש על לגור בכפר וויתקין- ואני העדפתי את פלורנטין
יש נחל בקרבת מקום- העדפתי את הקפה בשדרה
יש כאן שקט מופתי- מעדיפה את מסיבות הרחוב בפלורנטין
בית מרווח שכנים טובים- מעדיפה את דירתי הצנועה ושכניי הרעשנים והצבעוניים.
בקיצור כל הצעה נשללה על הסף
וכך כמעט עד לחצות של אותו הערב... התנצחנו.
והוא נאלץ להבין שיש המון חורים בינינו.
והבנתי
לא יכולה להתנתק מהחיים האמיתיים סביבי.
לא יכולה להיות סנובית ולגור בכפר
לא יכולה להפוך עורי
לא יכולה ולא רוצה להשתנות
לא רוצה בכפר להיות
אוהבת את עירי הקשישה,סוגדת ליופיה, להמולה,לריחה המגניב
בקיצור
אני חולה עלייך עירי תל אביב
