פעם לא כל כך מזמן עמדתי בסיטואציה לא כך נעימה.
עמדתי לצידה של מי שחשבתי שהיא חברה נאמנה.
לצערי ...-ולשימחתי חובת החברות הייתה ונשארה עבורי ערך.
לאחרונה ממש כאן קרה שוב מקרה מצער (לא לי) שחובת החברות הייתה אמורה לצוף. חברי אמת ואנשים שצדק רודפים,(רק וירטואלי הסתבר) ממש עמדו מנגד.. לא באו לפרגן ולתמוך.
ואז לפתע מתגלה תמונה עגומה.
המתקיף לצורך העניין הופך לגיבור...
והמותקף הופך לשיא רכיל ושררה איומה.
ומתי מעט חברים על אמת - קמים ועומדים לצידו.
אך שוד ושבר...
בחדרי חדרים ובהתכתבות פנימית הולכים עליו רכיל.
ולפתע קמים מחנות של כן ולא
כולם לפתע חכמים ומבינים ויודעים חוק מהו.
אבל...
מה קורה עם האדם שחווה את המקרה?
מה הוא חש?
האם הוא ישן טוב בלילה?
האם המקרה גרם לו להתקפי חרדה?
האם חייו קיבלו פאזה אחרת?
ושאלת השאלות הנשאלת כאן היא אחת וקשה במיוחד.
האם ולמרות הכל כדאי לקום ולהגן על חבר בשעה שכזו?
האם כדאי להתערב ולאחר מכן להיות מנודה?
האם כדאי בכלל?
אני שואלת זאת כי עמדתי והגנתי-
קיבלתי איומים
קללות ודיברי נאצה ובלע
תקפו אותי בלי סיבה.
אבל כאן אומר שוב ושוב, למרות כל מה שעברתי וחוויתי
והיה וצריך להגן על חבר/ה טוב/ה שלי
לא אחשוב פעמיים.
אקום ואהיה במקום לתת את התמיכה הדרושה.
(זאת כמובן רק לאחר שכל התמונה במלואה תהייה פרושה לפני)
ואני מעלה זאת בעיקבות הסיפור של סקרלט לי 49.
ומכאן אני שולחת לך חיבוק עז ביותר
הרימי ראשך בגאווה ולעולם לא תיחדלי להגן על כבודך.
ומהקוראים אשמח לקבל תגובות הוגנות וענייניות.
תודה סימבה
(סיפור זה נצפה 2,091 פעמים)
