מטיילת לי יחפה בחוף הים. החול לא ממש קר. המגע נעים במיוחד. הלחות הרבה מורגשת למרות הבריזה הנושבת.
פה ושם חבורות מתגודדות. מימין חבורה עם תופים. מרביתם שיכורים.
כמה חברה עולזים ורוקדים.
פה ושם זוגות נאהבים. הירח עושה טוב לכולם.
החופש הגדול כבר כאן - המון חברה צעירים בכל מקום.
צועקים ומדברים בקול...מתווכחים.
ואני פוסעת לאיטי מחפשת את הסלע שלי.
כן אהובי שלי הים. רק לך אני אוהבת לספר את שאני עוברת.
אתה עם כל הגודל שלך...אתה עם הכוח...אתה שמצליח להשכין בי רוגע,
כן אתה ורק אתה יודע להוציא ממני את הכל.
מולך אני יושבת ובוהה...מנסה לראות את קו האופק...
חושך הדבר לא אפשרי...מטוס נוחת מרעיש במיוחד...
והשקט המפתיע חוזר...אני מקשיבה לרחש האדווה...מנגינת הים בכבודה
ובעצמה.
מנגינה ללא לחן..משהו מונוטוני שלא נמאס לשמוע.
מישהו התישב לצידי. הבטתי בו במבט בוחן..הוא מיד הבין שברצוני להיות לבד...
ישבתי עוד שעה מול ים.
ישבתי וחשבתי רבות.
ניסיתי לחזות קצת את הבאות...
אופטימית תמיד אני... אספתי לי כוחות.
והנה אני כאן...
ממתינה לבאות
סימבה
