מהי תוחלת החיים?
זוהי השאיפה של כולנו להגיע לאריכות ימים.
כשמאחלים מזל טוב, ליום ההולדת עד מאה ועשרים,
בעצם אנינו יודעים, איך נתנהל בהמשך השנים.
בכרטיס שלי, כאן באתר ציינתי מקצוע - סיעוד
אני אחות סיעודית, שזה מקצוע - עם נתינה ועם ייעוד.
עובדת בדיורים מוגנים, וגם בבתיהם של המטופלים.
יוצאת עימם לקניות, בדיקות, וגם לטיפולים.
בעיקר הדגש כאן, הוא קומוניקציה,
שכן לעיתים, חייבים לעורר מנטלית ריאקציה.
רוב האנשים, איתם אני עובדת - קשישים,
אשר האריכו ימים. מוחם עדיין צלול, אך גופם תשוש.
כשעובדים עם סוג כזה, של אוכלוסייה מבוגרת,
הסיפורים שהם מספרים, לא היו מביישים,
אף ספר היסטורייה.
זוהי היסטוריה אינדיוידואלית,
של כל אחד ואחת, ומסופרת בדרך מאוד ריאלית.
איש מבינהם, לא העלה על הכתב,
את חוויותיו, שעבר בכל מצב.
המטופלים, רובם חצו את קו התשעים,
והם מתקרבים, בצעדי ענק לגילאי מאה ועשרים.
אבל, ברצוני לספר על קשיש אחד,
שלמענו, שנתיים עובדת, והוא איש מאוד מיוחד.
במקצועו היה עיתונאי,
ואפילו גם היום, מכניס כתבות לעיתון, בוודאי.
יושב לו בגילו המתקדם, מול צג המחשב,
טווה רעיונות, ומוחו עדיין בצלילות חושב.
אמנם עכשיו, כשהגיע לגיל הגבורות,
כן, לצערו התגלו אצלו מיני מחלות.
זקוק הוא למקל הליכה, איך יתהלך בלעדיו?
גופו כפוף, ומדשדש ברגליו.
אבל זה אינו גורע מאישיותו,
שכן ניתן לשוחח, בכל נושא איתו.
בקיצור, איש אשכולות אוטודידקט וחכם,
לבלות בחברתו, את שעות העבודה, זה ממש תענוג ולא סתם.
ולכן המאמר - מופנה לכל אלו שאותי שופטים בזדון,
דעו שלעולם, לא אשאר חייבת, וכלפיכם אחצין רגשות וכעסים.
כי רק קטנוניות, צרות עין, ורוע לב,
מוציאים ממכם את תיסכוליכם היטב.
במקום לשלוח לכולם חיצים שחורים,
פרגנו אחד לשני, ותאספו סביבכם, לא אויבים אלא חברים.
הפסיקו לשלוח תגובות מרעילות,
זה לא לעניין והן כלל לא יעילות.
מפני שגם אתם תגיעו, מאחלת אני לכם,
לגיל כה מופלג, ותרצו שיכבדו את שיבתכם.
נכתב על ידי
Unattainable Tigris, אישה בת 73 מבחו"ל, בתאריך 28/10/2009
(סיפור זה נצפה 4,366 פעמים)