המשך....אבל דוד טיסה בחזרה היה כל הסיפור וזה שינה את חיי,ספר כבר אולי גם אצלי יקרה הזה שינוי כי היתה קרוב לשמים ---צחקנו---אחרי שנפרדתי שם מכל החברים בטרמינל פגשתי כמה ישראלים שדיברו בינהם על חווית קניות .באולם המתנה התישבתי לנוח מהפרידות אבל תקף אותי געגוע לילדים כי לא יכולתי לדבר איתם מי שם פשוט נחנקתי לא יצא לי קול דמעות זלגו מעיניי..כן אילן מתאר לעצמי עד כמה זה קשה אחי.קמתי לחפש שתיה פתאום הרגשתי שמישהי מאחורי לאן שאני הולך היא כמו צל מלווה אתה לא תאמין לרגע חשבתי שאני מאבד שפיות לא יכול להיות שיפעת כאן מה יפעת הרי היא בתאילנד עד כדי כך דומה או שאתה אוהב אותה עד מאוד.נו עכשיו נזכר שקנית לה גרבים שהיא נרטבה בגשם ולקחתה גם כסף כמה צחקנו יפעת אה היא חתיכה באמת אבל עזרתה לה לגמור וזה הכי חשוב לפחות יש לה בגרות בזכותך..עלינו על המטוס וגם שם היא ישבה עם אמא שלה על-ידי משהו מוזר קורה פה .אחרי שקיבלנו שתיה פתאום שומע בכי שלה ואמא שמנגבת לה דמעות לא יכולתי כך לשבת ושאלתי מה הבעיה. ענתה לי אמא שלה שיש לה בעיה של אוזנים שניה גברת מיד חוזר בקשתי מדיילת אטמי אוזנים נתתי לה ...אין כמו להזכר בחיוך של יפעת .שניה פון מי הילדה.טוב אני חייב לזוז נפגש בערב בטח אילן אני בא אם יין אדום וספר לי עוד כי אני אהבתי מאוד את השכנה החדשה שהיכרת שם אולי אני גם הסע ליעקוב לבקר .......בי אחי..
