ארז הלבנון ניצב לבדו,
באדמת החורש.
רוח בעליו משחקת.
גזעו איתן אך ענפיו
נוטים מטה, עייף הוא,
כמוך.
שלכת אחזה בו.
כשטיח לרגליו,
בצבעי כתום, צהוב
פזורים עלעליו.
נותנים עצמם
כמרבד לאוהבים.
ידע העץ ימים רבים,
בהם לא היה בודד,
כשתינה אהבים
עם ענפים אחרים
ממש כמוך.
אז אלחש לך
כמותו, כמותך.
נכתב על ידי
גלתיאה, אישה בת 63 מאילון, בתאריך 14/05/2012
(סיפור זה נצפה 2,190 פעמים)
