כמה בבוקר אחרי עוד לילה של חלומות נודדים
ב- 4:00 לפנות בוקר שוחחתי עם רווק בעל פנים נאים
מחפשת, מגששת באפלה, לא יודעת בדיוק את מה אני רוצה
הרגש משתולל. מבולבל. אומר: די מספיק. אחר חוזר: תמשיכי, תתגרי, תראי את אשר תרצי.
ואני כמעט אבודה.
פגשתי שני בחורים רווקים שגרמו לי להחסיר פעימה
עם אחד ניהלתי מערכת וירטואלית מפתיעה
התגריתי. נגעתי. הרגשתי. חיכיתי לשיחה הבאה.
עם האחר נמשכתי לעומק האדם.
למדתי. שיתפתי. הרגשתי את המוח במקום הקיים.
אחר הייתה גם התקרבות שהוסיפה התלהבות
וזהו. פתאום נגמר. ואני נשארת שוב ושוב כל כך בודדה. בתוך עצמי. מגורה. חולמת. מקווה.
איפה אמצא אותך?
יש כאלה שעברו ליד
אחרים לא עוררו
נוספים לא ריגשו
ויש את אלה שהם רחוקים
את הקבועים שמחפשים להנעים את זמנם עם ריגושים חדשים
יש את אלה שמוצאים בי שעשוע מופלא והנפש שבי נסחפת איתם ללא נודע
מדוע האהבה כל כך בודדה
אינני מבינה
ככל שהכמיהה יותר עזה
הבקשה יותר קשה
זאת המתמטיקה הפשוטה?
אני נאה, חטובה , משכילה, עמוקה
מדוע מרגישה ריקה
אסור לי לשפוט, להכליל ולבקר
אני חווה את הכול מנקודת המבט שלי ולא של האחר
אבל הלב, שהוא האיש הקטן שבי חושב
אומר: משהו כאן אינו מתיישב
אולי אני צריכה לברוח בספרינט מהנישואים
אני מוותרת. מחכה לצד השני שיסכים.
ואולי פשוט לשחרר.
לענג את עצמי
להיכנס בתוך תוכי
ולדעת האביר שלי נמצא בדמיוני
יש לי כמיהה לאהבה
להיות נרגשת, נחשקת, נאהבת
לזכות במילים חמות
ובמסרונים נחשקים
להחזיק את ידך
להרגיש את חום ליבך
ליהנות ממבטך
מנשימתך
יש בי תעוזה
לפרוח
להתפרק
ויש את השגרה
השוממה
הענקית
החסרה בך
מנסה לחשוב טוב
להרגיש
לחיות
אבל עמוק בלב יודעת
עד שלא אמצא אותך
לא אוכל אני באמת להיות
(סיפור זה נצפה 1,142 פעמים)
