אלוהים, ודאי איני צריכה לעדכן אותך בפרטים של חיי, כי אתה רואה הכל - את הדייטים המזוויעים שלי, את המחזרים הנלהבים שאני לא רוצה, וגם את אלו שאני רוצה ואינם חפצים בי. על ריסוקי הלב שעברתי בחיי גם איני רוצה לפרט, כי כבר שטחתי את צרותיי לפניך בעבר, כשהייתי שבורה וכואבת. התדפקתי על דלתך כדי שתתן לי כוח, ונתת.
באתי לכאן היום כדי לבקש ממך שתעזור לי להחליף את הסרט בו אני חיה, סרט בו אני גיבורה ראשית שקמה ומתעוררת לבד. סרט בו אני שבה מהעבודה ואין לי למי לספר על חוויות היום. חסר לי גיבור ראשי לצידי. אני רוצה כבר להיות צמד. כמו מאלדר וסקאלי, פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס, ריצ'ארד גיר וג'וליה רוברטס. קשה להחזיק סרט שלם על הכתפיים לבד, לא חשוב כמה הסרט הוא מוצלח.
חשוב לי לומר לך שדבריי אלו אינם באים מתוך תחושת תסכול, כעס או זעם, אלא מתוך עצב שקט, עצב ארוך ומתמשך, כמו פס ארוך שרואים במוניטור של אדם שמת. משהו מת בי - התמימות. אחרי כל כך הרבה מערכות יחסים שהסתיימו, הלב כבר אינו פותח את חדריו לרווחה בביטחון. ליבי מצולק ומרוסק, למוד אכזבות. מתאהב ובכל פעם צונח ממרומי האולימפוס ומתרסק על הרצפה. אבל תמיד בזמן שאני אוספת את שבריי כשאני מיואשת, אני שומעת משק כנפי מלאך שאתה שולח לי, מלאך הלוחש לי שהנכון בדרך, שהכל נסיונות, שכל זה יוביל אותי אל הנשמה התאומה שממתינה לי, קרובה מאי פעם. ובכל זאת, גם לחישות של מלאך לעיתים אינן נשמעות כשהלב צורח שהוא משתוקק לאהוב.
עייפתי, אלוהים. האופטימיות של מהבהבת כמו מנורה מותשת, מנגד עומדים כאיתני סלע הכשלונות והאכזבות. עברתי כל כך הרבה. אהבתי והייתי נאהבת, כאבתי והכאבתי, נטשתי וננטשתי, ובתוך כל זה אני עדיין יכולה לומר שיש לי חיים סוערים ומרתקים כשל אשה סקרנית שאינה חוששת לפתוח כל דלת שנקרית בדרכה. אבל מיציתי . הסרט הזה הפך לסדרה מתמשכת, שבכל שנה יש עונה נוספת, מוצלחת ומרתקת אפילו יותר מקודמתה. הגברים שאתה שולח לי מידי שנה משתבחים ומשתפרים, ממש כמוני. אני מופתעת בכל פעם מחדש עד כמה הם מתקרבים אל הגבר שאני רוצה שיכנס לי ללב. ועל כך תודה, זה מעודד.
אני נקייה מכל כאב, משוחררת מכל זיכרון רע. אין לי שום חובות להיסטוריה שלי. כל שובלי העבר נותקו. שטפתי את כל הזכרונות בנהר הדמעות שיצא מעיניי, והנהר יבש. הדרך פנויה. השביל המפותל שמוביל אל הנשמה שלי ממורק והלב ממתין דומם, רגוע מצפה לזוגיות.
אני מייחלת לזוגיות, על השיגרה שבה. שיגרה של קיפול כביסה, בישול ארוחות, שטיפת כלים. שיגרה של לצאת מהמקלחת ולראות אותו שם יושב עם תחתוני בוקסר, בוהה בטלוויזיה בנינוחות או בוהה בי במבט אוהב. יותר מהכל אני מייחלת לעשות אהבה עם אותו אדם, בלי שישאל אותי אם אני על גלולות, אלא שיבקש ממני להפסיק כי אנחנו רוצים ילד. שלא אשמע יותר את המילים "קונדום" או "אתרי היכרויות", שלא אצטרך "למכור" את עצמי בבליינד דייט, שלא אשמע יותר את המשפטים "אפשר לקבל את הטלפון שלך?", "מה את עושה הערב?", או "יש לי מישהו להכיר לך".
אני ניצבת מולך היום, אלוהים, כדי לומר לך שאני מוכנה לפגוש את הנשמה התאומה שלי. ואני פונה אליך כדי שתחבר בינינו בדרך שתבחר: בתור למעדניה, במוסך לפני שטיפת הרכב, בדיוטי פרי, במעבר חצייה, בסרט בקניון, בדיסקוטק רועש, בבר אפלולי, תחליט אתה על התפאורה, אלוהים. לי זה לא משנה. אבל עשה שזה יקרה כבר. עשה שנדע מהר מאוד שזה זה כמו שכולם אומרים ומספרים. עשה שהספקות לא יגיעו כשניפגש, שנרגיש שהפעם זה לתמיד.
עשה שהקסם יבוא ויישאר, עשה שאדע לפרגן לו ולתת, לקבל ממנו, שאדע לאהוב אותו ולהיות נאהבת.
עשה שנבכה ונשמח שמצאנו סוף סוף זה את זה אחרי תלאות רבות.
עשה שאזכה לרגע בו אביט בעיני אהובי ואראה בהן את ילדינו שטרם נולדו.
אבל דבר אחד תבטיח לי, אלוהים, שגם כשאפגוש את האחד - אל תעזוב אותנו, כי אני יודעת שנזדקק לך יותר מתמיד.
נכתב על ידי
יעל, אישה בת 56 מקרית גת, בתאריך 13/04/2015
(סיפור זה נצפה 4,372 פעמים)
