חג החרות מביא אותנו לאחד הניסים הגדולים של יציאת מצרים
קריעת ים סוף,עם ישראל עומד על שפת ים סוף בתחושת אובדן מתקרב, המצרים רודפים אחריהם בכוחות גדולים בכדי להשיבם למצרים, מלפניהם הים ומוצא אין, באחת נהפכה הצרה לישועה
וים סוף נבקע לשניים בני ישראל עוברים בו בבטחה וצבא מצרים שרודף אחריהם שוקע במצולות.
אחד הדברים שלומדים מנס יציאת מצרים כך על פי דרשה ששמעתי
מרב בית הכנסת אותו אני פוקד בחלק מחגי ישראל, שגם עם ביסודו של דבר אנחנו שמחים על אובדן המצרים בים סוף ועל ההישג המשמעותי של היציאה מעבדות לחרות ,הרי שעדיין לשמחה צריכה להיות גבולות, גלגל חוזר בעולם פעמים שהמנצח היום נופל מחר
ומשלם את המחיר הכבד של חברה המטפחת את השמחה לאיד כאווירה בסיסית בה., דברים אלה באים לידי ביטוי בחיים האישיים ,
הכלכליים, והמשפחתיים , תחרות מביאה בכנפיה ניצחונות מתוקים
על המתחרים תחושת השמחה איננה קשורה לעתים רק על ההישג העצמי כי עם גם על תבוסת המתחרה ובעובדה שמי שניסה להפיל
נפל בעצמו, הדברים גולשים לכדי שמחה לאיד.
קריעת ים סוף והיחס למצרים הטובעים בהם הם הזדמנות לעסוק
ברגש השמחה לאיד, וביחס הראוי בשעת ניצחונות, בספר "משלי"
אותו כתב החכם באדם שלמה המלך נאמר: "בנפול אויבך על
תשמח ובכשלו על יגל ליבך", מועדים לשמחה, מיקי.
נכתב על ידי
גבי, גבר בן 70 מגבעתיים, בתאריך 10/04/2009
(סיפור זה נצפה 9,148 פעמים)
