נפגשים | לאן נעלמה הקבצנית?פרק ב

לאן נעלמה הקבצנית?פרק ב

בזכותה לא חסר לי עודף. היא לקחה את השקית ויצאה מהחנות.

כשלקוחה נכנסה והעירה על ריח לא טוב בחנות, חשבתי לעצמי:-
אין ספק שהיא לא התרחצה זמן רב...
בשבועות הראשונים ראיתי אותה רק לקראת סוף המשמרת הראשונה.

הוותיקה אמרה שהיא תמיד מגיעה באותו היום ובאותה השעה.
אחר הצהריים אחד הגעתי למשמרת שניה וראיתי אותה עומדת
מעברו השני של הכביש, מול החנות, כשהיא מסתכלת לעברי.
כשראתה שנכנסתי לחנות, נכנסה אף היא והושיטה לי את השקית.

הריטואל חזר על עצמו, הכסף הקטן הוחלף בכסף הגדול. הושטתי לה את
השקית אבל הפעם היא לא הלכה. היא המשיכה לעמוד מולי כשהיא
מסתכלת עלי באותו מבט חסר מבע. חשתי לא בנוח וקצת נבוכה,
וכדי לשבור את השתיקה שלה אמרתי שהטבעת שלה יפה.

נשמעתי לעצמי די מטופשת אך זה היה הדבר היחיד שעלה במחשבתי באותו הרגע.
והיא בשלה. שותקת. אני מודה שחשתי הקלה כשעזבה.
יום אחד כשהגעתי בבוקר לחנות, הוותיקה אמרה לי שהקבצנית
שאלה בסימני ידיים מתי אני אמורה לבוא. "עד שהבנתי מה היא רוצה",
רטנה. "מה היא רוצה?" תמהתי. "כנראה שמצאת חן בעיניה.
היא לא נתנה לאף אחד להחליף לה את המטבעות."

תוך שאנו משוחחות היא נכנסה והושיטה לי את השקית.
"מה שלומך?" שאלתי. והיא השיבה. היא פתחה את הפה.
היא אמרה "ברוך השם, בסדר", ונדמה לי שהיא אפילו חייכה.
יום אחד הקבצנית נכנסה באמצע הפסקת האוכל שלי, כשישבתי
בפינת הקפה בחנות. היו שם שני שולחנות עגולים עם כסאות,
לרווחת הלקוחות הממתינים לפיתוח התמונות. היא סרקה במבטה את החנות,
כאילו מחפשת משהו. קמתי לקראתה, חייכתי, גם היא חייכה.
הושיטה את השקית, החלפתי את המטבעות בשטרות...

תוך כדי נזכרתי בדברי הרבנית בשיעור מליל אמש על אהבת ישראל.
שאהבת ישראל אמיתית היא כלפי מי שקשה לנו איתו.
שלפעמים אנחנו צריכים לצאת מגדרנו, לעשות ההיפך ממה שנוח לנו.
חשבתי לעצמי כמה קל לאהוב את הנקי והאסתטי, את השפוי
והמנומס, את מה שנראה בעינינו נורמטיבי.
כמה קל לנו לאהוב את מי שנוח לנו בחברתו ואת מי שמסכים לדעותינו.
כמה קל לנו לאהוב את המוכר.
כמה קל לנו לאהוב את מי שמעצים אותנו, שלהיות בקרבתו זו גאווה.
כמה קל לנו לאהוב את הנוחות של עצמנו.
כמה בקלות אנחנו מפחדים מה יגידו עלינו.
כמה בקלות אנחנו שופטים את האחר לפי מראהו.
כמה בקלות אנחנו נותנים לחיצוניות לנהל אותנו.
כמה בקלות אנחנו מחשיבים את עצמנו מול כל מי שהחברה קבעה שהוא לא נחשב.
כמה קל לחייך מעבר למחיצה, מעבר לדלפק לאישה מסריחה ודוחה.
כמה קל להיות נחמד מרחוק.
נשמתי עמוק והזמנתי אותה לשבת איתי בפינת הקפה.