אני מעיף מבט מחלוני לעבר הרחוב..הוא שומם..בדיוק כמו ליבי בתקופה זו..
אני מסיט מבט אל השמיים..
כוכב אחד מאיר עליי,נדמה עליו שהוא מחייך אליי
אני מתעמק בו ורואה בו את פנייך היפות..
מדמיין את החיוך הזוהר שלך שמשתווה לאור הכוכב
אני עוצם את עיניי בניסיון למחוק אותך ממחשבותיי,אך זה לא מרפה..
דמותך מצטיירת לי אט אט בתוך ראשי
עיניים,שפתיים,ידיים,רגליים,ובמרכז של הכל לב..
הלב שהייתי רוצה שיהיה שייך לי לתמיד..
אך שום דבר מזה לא אפשרי
את רחוקה בדיוק כמו הכוכב בשמיים,אך בחדרי השיר שלך מתנגן לללא הפסקה
ועם כל מילה זולגת לי עוד דמעה.
עוד דמעה,
שמזכירה לי שאת כל כך רחוקה..ושלעולם לא תהיי שלי..
אני מנגב את הדמעות בתקווה שיחד איתן הכל יעלם..כל הרגעים שלא יחזרו לעולם..
את שם ואני כאן..
יושב על חלוני...
מביט אל הלילה השטוף כוכבים בחוץ..ואני לבד...
נכתב על ידי
rafi, גבר בן 35 מרחובות, בתאריך 08/08/2012
(סיפור זה נצפה 2,259 פעמים)
