אומרים שיש 3 סוגים של אהבה..
אהבה קטנה שלוקח חודשיים להתגבר עליה..
אהבה גדולה שלוקח שנתיים להתגבר עליה..
ואהבה ענקית..
עברה כבר שנה ועדיין אני חושב עלייך..אני לא יודע כבר מזה אומר..
את שינת לי ת'חיים, גרמת לי להפסיק להאמין באהבה..
להפסיק לאהוב..והכי גרוע להפסיק להנות מימנה..
לא עשיתי עליך שום פוזות, תמיד השתדלתי להיות אני..כנראה "אני" לא מספיק..
ניסנו להיכנס לקשר..אבל שיחקת איתי,
השארת אותי על אש קטנה למקרה שהוא: זה המפורסם..זה עם הפוזות..זה שנוגע..זה שפוגע..
זה שהכרת יום אחרי שהכרנו..זה שאת איכשהו אהבת, יחבק אותך סתם כי אכפת לו..
יקשיב לך שאת עצובה..התגעגע אליך כשתהיי רחוקה..
כמה צפוי, זה לא קורה..לפחות עד עכשיו..
וכמה שפוי בנאדם מאוהב יכול להישאר, אחרי שהקשיב לליבך שמדבר עליו שעות..
וכמה חבל שאמרת לי שזה לא ילך, שאת אוהבת אותי בתור ידיד ופשוט הדחקת את זה,
לא רצית לדבר על זה..המשכת באותה נשימה עמוקה לדבר על משו אחר, כאילו כלום לא קרה..

אחרי חודשים של קינאה הדדית..כה לא טעית, הדדית..החלטתי לשים לזה סוף..
פשוט ליזום ריב, משו בסיגנון של "..ואני לא רוצה לדבר איתך בחיים שלי!!"
בסוף אותו ערב מצאתי את עצמי בבית חולים..שיכור, ממלמל כמה מילים עליך..
2 טפרים וכמה מכות יבשות..זה מה שנשאר לי מימך, צלקת..
כה כבר שמעתי הרבה "תשתחרר מימנה".."היא לא שווה אותך".."מה אתה דפוק, תהיה גבר".
וגם כמה כמו.."מה אתה בכלל מוצא בה, היא דומה לראש דשא"..
אני בחור שמוקף בנות רוב היום, כל יום קבוצה שונה.
הרבה מתחילות איתי, אני מנסה לזרום אבל פשוט אין לי חשק, לא בא לי..אני מרגיש שזה מאולץ.
הייתי עם בנות אחרות בתקופה הזאת..אני לא מצליח להתחבר לאף אחת..
לא מוצא בהן משו שסוחף אותי, מרגש אותי אהה והסקס על הפנים.
רואה אותך ברחוב ורוצה למות..שומע אותך מרכלת וצוחקת עליי "מאחורי הגב" בכוונה..
הבנתי שהיא לא רוצה אותי, הבנתי שאני לא אוהב אותה ושאני לא רוצה אותה, אז מה בעצם אני רוצה,
מה הלב רוצה?! איך מה למה כמה, יש כל כך הרבה שאלות שאני רוצה לשאול את הלב שלי,
אבל הוא לא מקשיב הוא רק מהמר נגד המוח אבל מסתיר את הקלפים לעומת המוח,
שפשוט שם סריאיה של היגיון על השולחן.
אחרי כל זה,
כל הרוע שנוטף מהדף הזה,כל האי צדק..
כל הדברים שלקחתי במסיבה של אתמול בערב שמשאירים אותי ער ומוציאים ממני את כל מה רשום פה..
עדיין אני חושב עליך..
בטח שמעת על הסיפור של דוד וגוליית..
אז זהו, שלפעמים יש סיפורים שגוליית פותח ת'אמא של דוד, רק חבל שאפחד לא דואג לספר אותם.
 

נכתב על ידי rafi, גבר בן 35 מרחובות, בתאריך 10/08/2012
(סיפור זה נצפה 1,717 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]